תוך כדי הרצאה ארוכה ומרדימה, באחר הצהריים חמים ושטוף שמש, רק שנינו היינו ערים מאי פעם. הבטתי בעיניה הירוקות התובעות אותי כאן ועכשיו ולא מוכנות לחכות עוד. המתח כבר היה בלתי נסבל והנגיעות הקטנות בינינו מתחת לספסל הלכו וגברו, עמוקות ומהירות, משעשעות ומדגדגות, לא יכולנו להתאפק ופשוט שעטנו החוצה מהאולם כאיש אחד, תוך מלמול תירוצים קלושים וצחקוקים שובבים לעיניהם המשתאות של יושביו המנומנמים. דוחפים זה את זו על קירות המסדרון בדרכנו לשירותים בעודנו מתנשקים, מתגפפים, מתנשקים ופה ושם אף נושכים אחד את השנייה כמו במשחק של שני גורי נמרים- חתוליים אך משחרים לטרף מנעוריהם.

 כלו כל הקיצים, החרמנות עלתה על גדותיה. רתחנו ובעבענו אחד בתוך השנייה מעל למהירות המותרת ואיבדנו קשר עם המציאות. נפשותינו וגופנו שזורים זה בזו בספירלה של תאוות בשרים בלתי נשלטת ולהט דו-גופי בו אנו מטעינים ונטענים בהיזון חוזר ומחוללים עצמנו בכוח האינרציה. התחברנו בכל איברינו כמעגל חשמלי בלתי נתיק, נועלים את הדלת מאחורינו בטריקה מושכת תשומת לב ומוכת ליבידו. לחצתי חמוקיה וליבה הלם בתגובה, סוחט אותם בדקדקנות, לא מרפה ממתיקותם ורודת הפטמה, הלבנה והמשתובבת עד תומה ומסובבם כתפוז על מסחטה לאחר שקילפתי בציפורני השלופות חזייתה, שורט קלות את עורה הרגיש וסוחט ממנה כבונוס "אאוץ'!..." כאוב מעונג. ליקקתי סופסוף חריץ מחשופה האפל שסובב לי את גלגל העין כסלוט מאשין כבר מזמן, בזויות וסוגי תאורה שונים, החל מפלורוסנט מסנוור במלאכותיותו ועד לירח נוגה המלטף בגניבה את גבעותיה הזקופות וכיכב בפנטזיות שלי לילות חשוכי מרפא כבקרים לבנים. אותו חריץ הארור שכבר גרם לזקפות שיש עטופות ורידים תכולים ובולטים להתפקע באפלת חדרי וזרמות מלכות מרוכזות, מכתימות סדינים על רקע הזריחה שנראה כאילו התלקחה באופק רק בגללה. דדיה גלשו כעבדים מאושרים שיצאו לחופשי מהמחשוף בזמן שהיא, הקוראת את כל מחשבותיי, מלקקת שפתיה, מפושקת ומופשלת, חלקה ומייחלת לבאות, עיניה בורקות מתשוקה מלאת שובבות וחן, כאילו נהנית מרגעי הציפיה הנוקפים. לפני שאני אפילו מספיק להניח טביעת אצבעי- היא כבר מזמן יודעת, יודעת אותי.
זוג עיני חתול מחויכות, זדוניות וזוהרות הציצו מבעד לקיר התא הסמוך ונעלמו כלעומת שבאו אל מאחורי המחיצה ברתיעה פתאומית. חברתה שהאזינה לנו בתא הסמוך החלה יונקת תאוותנו כחשמל העובר לגופה מהמעגל הסגור שיצרנו, מורכב מקולותינו ורחשי תנועותינו האינטנסיביים. חייכה לעצמה מתרגשת וחשבה איך שיחק לה המזל, הרי רק במקרה שהתה שם, שקועה בהזיותיה האינטימיות מחוץ להרצאה תוך ליטוף הנייד שלה. כשנכנסנו שמעה אותנו נאנקים ומתחככים ונכנסים בשעטה אל התא. מיד החלה נושכת את כף ידה ולא יכלה להפסיק לשפשף דגדגנה לפי הוויברציות המדויקות ששמעה: צליל הרוכסן, פרימת הכפתורים, קילוף הפוליאסטר של החזיה מהחזה המייחל, הפשלת החצאית והתחתונים, צלילי הליקוק, הגניחות הקטנטנות הקצובות והאנקות החנוקות, תנועות הפישוק ומחזוריות הכניסה והיציאה ולבסוף הדהוד המחיצה כשהשענתי בכוח ישבנה הענוג והזקוף של חברתה בכוח על דופן התא המשותף וחדרתי קצובות לעמקה.
מזה זמן רב היא הביטה בי במבט רעב וניכר כי רצתה לנעוץ שיניה בבשרי ועכשיו אנו מתפלשים ומתפרקים זה בזו בתוך תא שירותים קלסטרופובי ומחניק אך מלהיט כל עצם מעצמותיה וזוקר כל נקבובית בעורה הבוער, המיוזע והמגורה, המאדים והאקסטטי. נישקתי אותה נשיקות חטופות וזעירות בערפה, בדיוק באזור הרגיש והמדגדג מתחת לשערות הקטנות המשתרבבות מהשיער האסוף. אחזה בראשי וכיוונה את גופי המתפתל וגוהר, דרוך כפיתון מעליה, נכנס ויוצא מגופה הרך והמיטיב עמי, מעכס בפיתוליו, הפשוק והמכיל, המזמין והנפתח, המתכווץ סביבי תוך ניווט נקודות העונג המשותפות בתיאום אגנה הגמיש כשל נערת גומי, מענטזת כל גופה כדי ליצור אורגזמה מושלמת מתנועות הבוכנה שלי ובעצם מניעה אותי יותר משאני מניע אותה. כאילו היא לוחצת על כל כפתורי הידועים לה היטב בשרירי ישבנה האקרובטיים ואני רק רובוט מתוכנת ומהופנט למעשה כשפיה, לקצב מכמניה, לגרסת הבמאי האנליטית שלה. אני אוהב להיות עבד נרצע לתודעתה, מקווה שימי כבובת מין גברית לא יחלפו לעולם.  מועך ומלקק, חופן ולופת. נטרף ומתפלל, מברך ומקלל, מלחשש כל זממי בתיאורים מפורטים באזנה המאדימה תוך נשיכת התנוך המבויש שלה, ללא יכולת לנשום בין המילים והמשפטים. אוחז בגרונה המתלעלע ביובש, היא בולעת רוק לפני שתבלע את איברי, מתנשפת בעוד גלי החשמל תופסים כל חלקה טובה בפנים ירכיה הפשוקים על אריחי החרסינה שעל קיר התא הרטוב. אנחנו מרעידים גם את המחיצה ונדמה כי עוד רגע נופלים אל התא הסמוך בו חברתה כבר החלה רועדת גם היא סימולטנית מהתכווצויות מענגות. רטובה ומיוזעת, פרועה ומשתוקקת, תחתוניה עטורי הלבבות הוורודים מופשלים ומתוחים למטה. מתחככים בקרסוליה ובחצאיתה המופשלת. אצבעותיה בפיה הנוטף וכל דבשה נוטף אל האסלה בצליל טפטופים מתוק מאושר.

אני אוחז בפרקי ידיה הפרושים כאיקס על המחיצה, גופה שעון וקעור לעברי ואני עזר כנגדה, חודר לתוכה בקצב אחיד. הדהודי המחיצה המתנדנדת מכניסים את חברתה ללחץ פן תקרוס, לחץ המהול בעונג כי אולי כך תצטרף לשלישיה אם לא תקבר תחת ההריסות. בשלב זה מצידה גם למות בשיא, היא הוזה את חיוכה מרוח על פניה הנוטפות זרעי.כל כך מדליק אותה השילוב של המתח שבצותתות מבלי שהיא יכולה לראות את המראות עצמם, הלחץ והאנקות, ריק של סקס נישא בשירותים, נוזלי גוף ובושם, זיעה זרע ודמעות .   

היא מכניסה כל אורכו החצוב בסלע לגרונה, רק הקירות והאוזניים לכותל עדינו. כורעת על ארבע על הרצפה בריכוז מדיטטיבי בעוד פטמותיה מתחככות באסלה הקרה, ישבנה הלבן מתחכך כנגד הדלת לאזניהם המשתוממות של באי השירותים. אני גומר וזרעי ניתז אל לועה הפעור כמעיין המתגבר. היא סותמת את פי הרוצה לזעוק בזרוע נטויה, מה שרק ממתיק את הרגע הזך והמושלם. חברתה כבר נשכה את כף ידה עד זוב דם כדי לא לגנוח בהדהוד השירותים והגיעה גם היא לאורגזמה עוצמתית ומרעידת אמות הספים. שלושתנו מתלבשים בתזמון מדויק ויוצאים החוצה מהתאים, שוטפים ידינו ופנינו ומסדרים שיערנו כדי להפיג את הלהט והאודם שאחז בכל גופנו, עינינו בורקות, מביטים זה בזה כצופנים סוד וחוזרים לאולם.