אני רעב.

את מרעיבה אותי בעצם קיומך,

למראית עין חפה משמץ

אכזריות עיכוסיך,

חיפה משמשת תחתיך,

מהלכת בי טורבו ידני.

ביערת את החושך מימי.

למה להישאב לחורים שחורים

כשאת מסדרת אותי כמגרת לבנים?

חוטיני בקצה אפי מרחיב נחיריים

בכל תנועת כיפוף פקועת מיתר

בה את מתנשפת בנזמך המנצנץ.

לפתע נפל דבר,

קראתי ליצרים שעטו מאחורי הקלעים

מחוללים כוראוגרפיה מושלמת של כאוס.

כשמחלון מחשופך

קו האופק קרוע כחופש מוחלט,

הטבע קורא לי כלהקת תנים מתוזמרת.

מקשיחה עדותך

גם לאחר חקירה חרמנית שתי וערב.

המנורה מתנדנדת כעששית רק מהניחוח שלך.

שתי, מותק, שתי אותי השכם וערב.

ניחר אפו של אלוהי החזה

מלוא הרוח במפרשי.

כי בחרת בי מכל הפעמים

במחאת אוהלי המכנסיים הלא רצונית

או שאולי רצונית לחלוטין?

מה הפלא שאני משובלל סביבך?

את חוש ההתמצאות שלי.

חתונה קתולית של מצפנים רוטטי מחט,

אין היא יכולה להתמגנט על שדה אחר

כורעה ברוח אך זקופה כאבן.

קולי בין רגליך

קול המוסיקה שלי באך.

מנגן לך על העצבים המינוריים

והעצב המז'ורי.

באצבעות חמות משרטט

קלידיך השחורים והלבנים,

בנפתולי התו המדויק לך.

אלף זרועותיך סוגרות אגרופים

בדפנות המיטה המתנדנדת כבלב ים

ומראשך מלחשות שערותיך

כנחשים של מדיאה.

מתמסמרת ממטחי הקיסוס

הנושר בין הסדינים

מקשט חידודי עורך הלבן.

התפרצות חמה ויוקדת

מלווה בשרירי בטן

המתכווצים לקראתי

בכזה חן אלסטי.

כשאני מצמיד אליך אזני,

מנסה לשמוע המיית ליבך כתיבת נגינה,

ליבך מאיים בדפיקות פטיש אוויר:

שרק לא אפסיק!

שרק לא תעזי להפסיק!

מפיקה בכל עצם מעצמותיך,

עצומה ודקה כל דקה נשית מתפרצת.

מרוצצת מחשבותיי בלולאת כפתור.

מאבזמת מחשבות כפייתיות.

כמעט נופל מהצד השני של השמש

ונוקש באיקס סוגר החלון

המעוור בואכה הנמש.

בחוצפתך המשרבבת

מלעלעת בלוטות הטעם שלי.

לעלוע הנשאר זמן רב לאחר השימוש.

ארחיבך בהדדיות סימטרית של

זין תחת זין ושד תחת שד.