למה בחורות מחכות בימינו? למה הן לא מתחתנות?
למה אתה לא מתחתן בימינו?

כבר בן 33, אפילו דובי הפנדה בעיר נוביסבירסק
בסיביר יצאו מהסרט והביאו לעולם דובי (והתענגו על הבזקי הפאפארצי) אבל הם לא
התחתנו ברבנות, עבורם זה מסוכן להתחתן ברבנות. אתם מדמיינים שני דובים מתגרשים
ורוקדים על מדרגות הרבנות? המדרגות תשברנה, יהיה בלאגן ברחוב דוד המלך ואנחנו לא
צריכים מפגעים עירוניים, מספיק לנו בחורות עירוניות מלאות אירוניה המחפשות את
הנסיך על הסוס הלבן, אותו נסיך עובד בהיי טק וחוזר רגוע ומדיטטיבי כל ערב, הוריו
מליונרים נדיבים, אילמים חרשים נוחים למניפולציה.

אותו בחור ממוצע מצדו הוא בכלל אמן בטלן חי על
הגרוש האחרון, מחפשת כוסית מסרט פורנו, צעירה ועשירה משתוקקת ותמימה שאותה יוכל
לזיין ללא הכרה בוילה שלה בלב תל אביב או בכלל בסביון.

מדוע המין האנושי לא יוכל להמשיך להתקיים? מדוע
מוסד הנישואים מתפרק ואחוז הגירושין עולה? האם אנחנו קריקטורות של עצמנו או טובעים
בחומרנות חולה?

נשים בנות 40 עושות ילד כמו בשיעור מלאכה, הרי
הבעל והאבא הם שורש כל הרע אז לא צריך אבא, הסבא יהיה גם האבא וכולם יעזרו, הרבה
חברים עוזרים קצת והופ! מגדלים ילד. בלי דמות אב, זה בכלל מיושן, שרפו את ספרי
הפסיכולוגיה.

אותה אישה עבדה קשה כדי להגיע למצב הזה. חיכתה
מגיל 20, יצאה למועדונים, פתחה עשרות כרטיסים באתרי הכרויות, חיפשה אותו כמו ספר
בספריה, כמו סרטון חסר שם ביוטיוב, יצאה למסעות ציד, הציעו לה נישואין פעמיים,
ראיינה מיליוני מועמדים ביושבה רגל על רגל על כסא הבימאית של חייה.

היו לה עשרה קשרים רציניים, עם אחד גרה שנתיים,
עם עוד אחד גרה שנתיים בחו"ל און אנד אוף.

ובסוף? ילד לבד, ילד מבחנה, הפריה, ילד עם בן
זוג הומו שהוא בעצם אדם זר, חבר לצרכי מס שפתיים, עובר אורח בחייה אבל העיקר שיהיה
ילד, שלא נמות לבד, השעון הביולוגי עומד לצלצל את צלצולו האחרון,

דינג דונג!

 "אני לא מחפשת את הנסיך על הסוס
הלבן" היא אומרת,

אז אולי היא מחפשת את זורו על סוס שחור, את
מארק צוקרברג?  את ליאונרדו דקפריו? או
שוגר דדי בן 90? אותו אבטיפוס רגיש אבל לא בכיס שלה, מטרוסקסואל גברי מגונן, מטפל
בילדים באופן טיפולי כל זמנו, פמניסט טוטאלי, בעל עין אחת כחולה ועין אחת ירוקה,
שלושה נמשים על גשר האף, מנומס במידה, ילדי ונערי אך בשל ובוגר, ילד טבע ועכבר עיר
מסוקס, ציני ונאיבי, הומני וריאלי, שוכח מהר ובעל זיכרון פנומנלי.

והוא, עדיין בפנטזיות גיל ההתבגרות? רק סקס הוא
מחפש, רק הגשמת צרכים מידית, לא רוצה להתחייב, לצאת פראייר, לא רוצה שלשלאות בחופה
ואת חמותו כמלכה האם השתלטנית.

"הוא לא רציני" היא אומרת, לא צריכה
גברים בכלל, רק שברון לב.

אנה אנו באים? ילדים עד יום מותנו ללא ילדים,
חד הוריים כגזירת שמיים, הגורל כבר לא מתעתע אלא כתובת על הקיר.

מה ערכה של החברות והידידות הזוגית? הרומנטיקה
ארוכת הטווח והשנים? האם זו לא הגשמת החלום? החלום מוגזם ומועצם על ידי התקשורת?
המסחריות? הוליווד ובועת הרשתות החברתיות? או שכבר אין חלום ואנחנו במרוץ עכברים
אינסופי במעגל ותמיד נחזור לאותה נקודת פתיחה.

כך נמות לבד כי חלקות קבר זוגיות זה פאסה, פעם
אנשים מתו מחובקים זה עם זה, בדיוק באותו יום ושעה כדי שהשני לא יקנא, היום עושים
ילד בגיל מאוחר ומנסים לחיות בשבילו כמה שיותר, שלא נצא אגואיסטים מדי, גם הורה
אחד וגם לא בן אלמוות, זה כבר לא אחד מתוך שניים, הכל או כלום.

אין לנו מוצא כי הילד ישכב על ספת הפסיכולוג
עדיין צעיר מכדי להתייתם ויבכה שנולד לאם מבוגרת ללא אב.

גם גברים עושים ילד לבד מתוך ציפיה לא מודעת
שתבוא האישה ותארח לשניהם חברה ואולי כך תקום משפחה, מתוך התפאורה הביתית?

וכך אנחנו תורמים לבנק הזרע, אולי ננצח את
השיטה ואם לא, לפחות נאונן ונעשה קצת כסף, נחסוך לפנסיה.

המועדונים והברים ממשיכים לפרוח, אנשים חוסכים
על קוטג' ומוציאים את כל הונם כדי לדפוק את הראש ואחד את השניה, מועדונים
ושידוכים, חוזרים בתשובה וטיולי פנויים פנויות.

אז אנחנו בעצם ילדים שלא רוצים להתבגר, מותחים
את גיל ההתבגרות עד 40, לא רוצים להוריד את הסניקרס ולקשור עניבה, הבנות לא רוצות
להפוך לנשים, אחרת יקראו להן סבתא והן בכלל בקטע של לחיות לנצח, בינתיים העולם
מזריק לשפתיים, מיק ג'אגר רוקד בחמסין בגיל 70 על סטרואידים.

אני רוצה להיות זקן, לגסוס בשלווה מול עלים
בשלכת, עטוף בסוודר עם שיר ישן בטרנזיסטור, אבל לפני זה משפחה וילדים ישיבה על
כורסא וקריאת עיתון מרשרש. פיקניקים, שבתות וחגים.

פעם יכולת לקחת דברים באיזי, לכן לא התביישנו
להתבגר, היום צריך לברוח לעומק הפריפריה כדי לעשות דברים כה חתרניים, רק כשאתה
חותר נגד החברה אתה יכול לקנות בית ומכונית ולטפח כרס בירה של אבא בגיל העמידה,
הספורט היחיד הוא בעיטת כדור רפה לילד כשהוא ממש עולה על העצבים והרבה צעקות בחיק
הטבע, בבוקר, ביציאה מהחניה, ביציאה מהמקלחת, ביציאת חירום מהעולם הזה- כי כולו
נגדנו.