א על-משכבי, בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. ב אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובותאבקשה, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. ג מצאוני, השומרים, הסובבים, בעיר: את שאהבה נפשי, ראיתם. ד כמעט, שעברתי מהם, עד שמצאתי, את שאהבה נפשי;

                                                                                                                      (שיר השירים, פרקג')                                   

על יצועי במיטתי,

לילה רמתגני צפוד עפעף,

צללים במופע פנטומימה לאור החלון ממול-

שם ביקשתי את שאהבה נפשי.

ברחוב סואן, אורשמש, חיוך וצעקות רוכלים,

איך שעצי הפיקוס יודעים להכתים ולהעמיד פני תמים בשדרה והדקלים מבטיחים תמר מתוק באשכולות זהב.

הבטתי מעלה ושאלתי "היכן היא? היא שאהבה נפשי!

אמרתי להם שאני צריך אותה דחוף, לפחות שיתנו מספר, שישירו עלה, זרד מבויש על חולצה...

אך לא- אף לא ציפור קטנה שרה סוד ודממו הדומדמניות.

בין ערביים הלכתי בין הבלוקים ותריסי המרפסות, אהבהבי השיחים ופתקאות הסדקים.

שאלתי זוג זקנים על ספסל, סיפרתי להם שאני מחפש את שאהבה נפשי, שלא אשקוט ולא אנום...

איש לא ידע.

הסתובבתי במסדרונות חושך תחת פנסי רחוב ערפיליים ושוב תרתי אחריה,

אישה צעירה או בשלה, בחורה בהירה או כהה, נמוכה או גבוהה, ג'ירפית או אגסית,

היכן את מיי לאב?

אף הנהון לא נראה ואיש לא ידע לומר היכן היא, ההיא שאהבה נפשי, זו האחת והיחידה, המותרת מכל אדם, אחת סגולה, עם סגולה של אישה אחת, אם תראו אותה תרימו טלפון ותגידו לה שתחכה רגע "יש פה אחד, מחפש אותך... אמר שאת- את שאהבה נפשו."