להתקרב אלי זה טריק, שפן בכובע, פיסטוק קשה לפיצוח, משוואה עם שני נעלמים, עלילות שתי וערב, סיפורי אבו נימר,

ג'ון אף קנדי פוגש את היצ'קוק בחיפה. 
אני יודע שקשה לקרוא את את הוראות השימוש הכתובות בקליגרפיה פרעונית.
(או סתם בכתב ידי) אני אדם קשה. (סוניה) 
מתרחק בקלות, כמו שתי יבשות שהתנגשו ועכשיו הן צריכות ספייס באוקיינוס,הצונאמי מתרחש תדיר, כורים אטומיים של רגש.
מצד שלישי, עזבו, למה להשבית שמחות? כולי יצור כיפי וקליל, חיית מחמד ומסיבות,

סתם לוחצים לי על האף.

התחוור לי כי המהגרים החדשים בחיפה לעולם לא יבינו את מה שאני יודע, אין תחליף לידע ולהבנה שאדם צובר על מקום לידתו והתבגרותו (וזה מבלי להזכיר עוד שני דורות אחורה) סבתא שלי הגיעה לשם כבר בתחילת שנות ה-30', אמא שלי נולדה שם ואבא שלי גדל שם מגיל 8 לערך. (אמצע שנות ה-50')
אך אני לא רוצה לחזור לחיות בנחלת האבות, ההיסטוריה שלהם ושל המקום מרתקת אותי אבל הקארמה הזו הכובלת אותך לדורות הקודמים בשרשרת פאטלית ממש מפחיד אותי, אני מרגיש שלעולם לא אוכל לברוח.