את תבואי לחדרי באישון ליל, לאור עששית ריקה ומתנדנדת,
מטופפת אצבעות לבנות מצחור,
מתוך סמטה שחורה משחור.
וכשתגיעי, נערתי,
ידעוך בריחי דלת סקרנים,
לא תביני שפתם של נוהמי הבדידות, זאבי המלכות.
נגוע תגעי בבשר רדום, תבחיני בכפתור פרום,
האורות יהבהבו וכסיות יזרקו לחלל האוויר,
רוח מערבית תנשב מהים המתסיס המקציף
ושנינו נעוף מהבזק ברק שובר גלים,
נתגלגל בשדות וערים זרות ריקות מהבעות פנים
ויגולו בין לסטותיך בין רקותיך ובין עצמותיך חרטומי הפינים,
מעמידי הבנים.
כשאזדחל הישר לhall of fame שלך אהיה הרבה אחרי "ANNIE HALL"
אתנודד כאחרון השורדים, מט לנפול, מת למות כבר, לזרזף עם אלוהים כמה בדיחות תפלות,
להתקפל כאחרון תניני חמת גדר בהפסקת שידורים מושלגת.
אתדפק בדלת כמו ה"ק.ג.ב" ואפתח לך פרחי הרוע.
את תתקמרי ותשרטי תנבחי תצלצלי אפרכסות, תדנדני אדומות,
תשחררי קצובות בסונטת יללות.
אז אצא מחדרך ומחייך
בתנופת אל חזור, אל אחור,
רק כדי להצרב שם אחת ולתמיד,
בתודעתך, בתשוקותיך, ברחמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
