אהובה חמקמקה, היכן את מסתתרת לכל הרוחות? 

אולי ביער העבות? מפטפטת עם דובי גריזלי שנונים? בתור לאייפון, מטפטפת ציאניד לתוך כסאות מעוצבים?

ואיך את מצפה שאמצא אותך? בינות לזקנות רושפות האקצנט, בין תופי הטם טם המהדהדים? 

פיק ברכיים מפיל אותי על סוללת עפרונות מחודדים.

הרי כבר אמרתי לך שמונים אלף פעם, אני סתם עובר אורח לא קרוא, מהלך ברחובות הבלתי צפוי, הבלתי פוסק.

אני מולך השוטטות, אפילו בערב ההכתרה, עת מושחים אותי למשיח בן דוד, חוזר אני אל אותה פוזיציה דלת נתרן, יושב מול מסך, קורא מסרוני איוולת מטאפיזיים, אפילו לא מטאפיזיים- פטפטת, טפטפת, חסכמי אינטליגנציה מלאכותיים, מזרקות מוריקות סביב לכנסיית הלב הקדוש המעונה, ואת יודעת לענות היטב, לענות, לענות אותי פעמיים ואז לסגור את המכשיר לשנתיים, להתחתן ולהשריץ תירוצים אחת לסתיו הנמשך בקושי אחר הצהריים.

כשאני מחפש אותך בפינצטה את מורטת לי את העצבים המילוליים, מצפה שאיילל ברוח, שאהיה כל כך בטוח בך, אהיה לך מחברת דפרון תהפכי אותי ותתקשרי לער"ן, האקס האגולוגי.

תוכלו לעשות סקס אנונימי עם דלת נעולה מבעד לשרשרת בריח הלב, רבנו בריח, כמה מתוק הוא רב בריח של אישה בשלה, האישון שלי מתגלגל בכל המדרגות, יש לי עיניים ירוקות חומות בצבע הואזה שזה עתה ריסקתי, שיבת סביונים מתפזרת לכל עבר והכלבים לא יכולים לשתוק עוד ונובחים למטה, נובחים למעלה, נובחים לצד, נובחים בעיקר לגודל המעמד.

"מה אתם נובחים?" שאלתי בעודי מתנפץ על האינטרקום, מחפש אותך בין הפחים לפחיות, בין ההפכפכות למצב האנכי, בין הוורטיקלי לאוריזונטלי, אני מוצא אותך מגלגלת ג'וינט על גבה מורמת בפליאה של נהג אינטרקונטיננטלי, שומע אלביס בשדרות הציונות עד שנתקע בבית החצי בהאי של נתן זך, מה זה נתקע, תוך כדי הפקקים, העליות, המורדות וחנויות ההומיות, אני מוצא אותך צועקת לי מבעד לשיחים, קופצת מדרגות כאיילה צעירה ולא מזכירה סנילית בהסתדרות פועלי ארצישראל, מקפצת במין אוסטרליות עולצת, זימבוואיות גולשת, מפלרטטת עם גמדי גינה אפאטיים, כולך עוד רגע מנשקת לי את הטרנזיסטור, כובע ים את צריכה 

ושמשיה של מלבורו לייט.

במקומי מצאת לך סוחר יהלומים, כל היום מרטש, מלטש אותך במיומנות, את עונדת ועונדת, הולכת למסיבות בלופטים בפרוות צובל כל היום וכל הליל. 

ואני? אני בגנך, בגינך, ביגון, בייסורים, בחרצובות, בקמיקזה, בחרקירי, בחדרי חדרים, בפואייה של האופרה בוינה, מעמלן את שפמי, מתחתן עם ספרית צרפוקאית וקוקר ספנייל קוקטי.

החיפוש הזה, הנבירה אחריך, החמקמקות הזו שלך פשוט מקסימה אותי.

מי יחפש אותך אם לא אני? הייטקיסטים בדרך למליון? מוכרי מלונים מתחת למלון? ההולכים בדרך כל בשר? ומהי הדרך אליך? עזבי ג'יפיאס, הלכתי לאיבוד ברחובות האלה כבר מאתיים פעם, יש כאן שכנה שעוד רגע מתקשרת למשטרה, החתול המקומי אימץ אותי, עמודי החשמל שרים לכבודי "והיא שעמדה" בכבלים, מזמזמים לי קילוואטים רומאנטיים מתובלי שאנסון, בין חרולי גגון, תקוע במסלולו של חילזון.

ואולי את צריכה לחפש  אותי, הציצי באינדקס, גגלי, גגלי אותי, גגלי עד שיצא מיץ, גגלי נשמות, גגלי זיפות גגות, נקי ארובות העין. 

חפשי את כל המידע הנבור, השקרי, השמור, החגור היטב במעבדות בנטון בשוויץ. 

ואולי את צריכה לרדוף, להפצע, לקרוע שמלתך, לשבור שבר, ללבוש אפר, לחפור קבר, לאפר על עצמך ולשיר שירים בתורכית, באפגנית, בטטארית, בכוזרית, שירי בלורית, שירי דלורית. 

אני לא אשמע, לא אסכית, לא אעפעף, לא אצקצק. 

אהיה עם השכנה, בשכינה, ה' צבאות, מחותן במאה שערים, מבקיע גולים במונדיאל, 

בין החשמן לקרדינל, מעצב אהבות בגן החשמל, אהבות ושנאות ומרירויות וטינות וביונסות.

לבסוף תשתגעי, תרדי מהפסים, תעלי על הכבישים ותצעקי, תרדי לפקידים ותלחשי, 

בכל כביש אגרה, בכל מהירות מותרת, בכל קנטון בואדי ערה, בכל עיר עתיקה או מושבה ותיקה,

בכל חוף נודיסטים בחצי האי קרים, את תרעידי מיתרים, תפרטי אסימונים: "צ'יפס!צ'יפס! טיפטיפ!", המתיני לקסמים.

כך אהפוך לבלתי מושג, אהובתי היקרה לי מכל אדם, כה בלתי מושג עד כי אשב לי במרום, אפוף מסתורין 

ושתקן כדג.