הלוואי ויכלותי להרגיש שייכת לאנשהוא,

להרגיש שייכת לחברות שלי שאני כבר לא  מוצאת מקום לידן,

כי זה תמיד חייב לקרות לי מתישהוא.

לפחד מכל מריבה איתו ולהפסיק להרגיש ככה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=419823&blogcode=6610098

להרגיש שכל מה שאני עושה פשוט לא מספק אותי וכל כך רע לי.

אני מחפשת הודעות אימייל שלא באות, אנשים שיברו איתי.

והפחד הזה מלהיות לבד בכל הגוף אתה מרגיש אותו.

לפעמים אתה מקווה שתהיה חולה או משהו .

אתה מחכה לשיחה ממנו ויודע ששוב תציקו אחד לשני..

אז ממצב? מה קורה? הכל בסדר.. או רק בסדר.. אבל אף פעם לא מצויין.

שיחות יומיומיות כאלה של שחיקה מטורפת.. כאילו שחייבים להוכיח שרע אחד לשני. שחייבים להראות שהאחד מבין יותר או שלא נורא נדבר מאוחר יותר.

סתם שיגעון של בדידות.