חושבת על עצמי בזמן האחרון,
לאן אני מובלת.
ימינה לא מטעים לי, אבל מה קורה כשגם שמאלה לא?
אז המשכתי ללכת ישר,
ונפלתי אין סוף פעמים-
תמיד קמתי.
לא לבד- כמעט אף פעם לא.
תמיד קמתי.
לא נתנו לי להשאר למטה.
אבל אני?
עוד לא מצאתי את עצמי.
ניסיתי ללכת אחורה,
לגוון, לשנות
ובכל הזמנים מצאתי אותו דבר,
בכל התקופות גיליתי דבר אחד-
כמה שאנסה להשתנות ולשנות תמיד משהו מהאני הקודם ירבוץ.
אז המשכתי ללכת,
מוסיפה עוד ועוד חלק,
מרכיבה עוד חלק של הפאזל
שנקרא "שנות חיים".
אולי עוד אגלה את הסוד.
ועד אז,
לקפוץ, לזרום, להנות.
מה שצריך לקרות קורה בזמן שזה אמור להיות.
לא לרדוף אחר החסר,
הוא יגיע.
מה שלא אוהבים לשנות, להתמיד,
כי רק כשעושים דברים משתנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
שירן.
כינוי: