(הערה :בזמן האחרון אני מקבל רק כניסה אחת בשבוע. והכניסה הזאת היא אני. שזה קצת מוציא את הכיף מהכתיבה. אז אם מישהו כן קורא את זה, אל תתפלאו על זה שאין הרבה עדכונים. סורי)
אז מה באמת בני עושה באוטובוס כשאין לו נגן, עיתון, ידיד, תת מקלע, פצצה אטומית או כל דרך אחרת להעביר את הזמן?
רגע. ריויינד.
מה בכלל עושה בני באוטובוס ביום שני בערב?
אז היום סוף סוף גררתי את עצמי על כל עצלנותי לפסטיבל אייקון. לאלה מכם שלא מכירים את הישות המוזרה הזאת, ארחיב לכם בקצרה:
פסטיבל אייקון הוא נקודת האיסוף של כל החנונים, הפריקים ובוגרי אברבנאל בארץ. למרות זאת, ואולי בגלל זה, הוא ממש ממש מגניב.
זה מקום שבו חנונים מחליפים קומיקסים, פריקים רואים סרטים על לחתוך ורידים והופכים לאימואים, ושחקני מו"ד לוקחים את הדמויות שלהם יותר מדי רחוק. למרות זאת, ואולי בגלל זה, הוא ממש ממש מגניב.
זה מקום שבו הטירוף שולט. השפיות אסורה. בנאדם שנתפס שפוי מקבל עונש של...אמ...לא יודע, כי אף אחד עדיין לא נתפס שפוי.
(יש להם אפילו משמר הטירוף שכולל אנשים בתחפושות של חיות. שניים כאלה באו אלינו-
ארנב: כן? יש בעיה?
*יעל (לא החיה, האדם) בהתקפי צחוק קליניים*
טיגריס: משום מה הם חושבים שמשהו לא נורמלי פה...
אני: לא נורמלי? מה פתאום! יחסית לפסט' אייקון הכול פה נורמלי. זה אנחנו המוזרים פה
הארנב והטיגריס הנהנו זה לזה במבט של סיפוק והלכו להציק למחלקת העלונים)
למרות זאת...עזבו, בלי למרות זאת. בגלל זה, זה אירוע ממש ממש מגניב. אז יאללה, רוצו לקנות כרטיסים.
אני הייתי שם בשביל סרט, שלמרות שזה לא היה הסרט שהתכוונתי מלכתחילה לראות, הוא היה ממש נחמד (קצת צפוי, אבל נחמד), ובשביל בנאדם שהפך את כל הערב להרבה יותר מהנה. כשהלכתי ראיתי מרחוק את ליאור (המתרגל בקומבי' ובחדו"א 1) שכמו שציפיתי הוא שחקן מו"ד מכור (מה עוד לצפות מאדם שהתרגיל בקומבי' שהוא נתן כלל שאלה בנוסח "כמה אפשרויות ישנן לסדר 3 אלפים ו-5 גובלינים בשורה, כך שבין כל שני אלפים יעמוד לפחות גובלין אחד?").
ואחרי כשעה וחצי הייתי על 274 בדרך הביתה.
אז מה באמת בני עושה באוטובוס כשאין לו נגן, עיתון, ידיד, תת מקלע, פצצה אטומית או כל דרך אחרת להעביר את הזמן? הרי הפתרון לשעמום הוא פשוט וזדוני- בני מקשיב לשיחות של נוסעים אחרים.
הפעם לצערי אוזני קלטו שיחה בין שתי פקאצות-פוסתמות טיפוסיות. להלן...
(שגיאות כתיב נעשו בכוונה להדגיש את השפה העילגת שלהן)
"אנכנו החי צעירים בעוטובוס" (מסתכלת על כל הנוסעים) "'סתקלי- כולם פו זקנים!"
(אהה, אני כבר מזמן פנסיונר, והתינוק הזה בידיים של הדתייה? הוא כבר 80+ !)
"וואי עיך בע לי לשיר! טמיד חלמתי להיוט זמרת!"
(אלוהים הצל את אזנינו אם זאתי אי פעם תגשים את חלומה!)
"אז בכיצור..."
"וואיוש, תשמאי מה כרה היום!"
"אבל-"
"וואיוש, תשמאי מה כרה היום!"
"אבל-"
"וואיוש, תשמאי מה כרה היום!"
"אבל-"
*נותנת לשניה אגרוף בפרצוף*
"וואיוש, תשמאי מה כרה היום!"
"אבל-נו טוף, מה כרה היום?"
"ראיתי בן!"
"וואיוש! גם עני רוצא!"
(ועכשיו סקופ בלעדי! היום ראיתי...(מוזיקת מתח)...היום ראיתי...חתול!)
אז שתי הפקאצות-פוסתמות עזבו ונותרתי עם שני מאבטחים פרסים
("אחי, פתרת את התשבץ?"
"לקרוא אנ'לא יודע, מה אתה רוצה תשבץ, אחי?!"
"תביא לי, אחי"
"אחי, גם אתה לא יודע לקרוא, אחי"
"איזה בנזונה אתה, אחי" )
טוף, זהו להיום.
נ.ב. לא קיבלתי שום תגובות על הסיפור, ובכל מקרה המשכתי אותו. ההמשך יצא חרא ודפוק ומשעמם ונפטרתי ממנו בכל דרך אפשרית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
