..כשהנצח לא נמדד בזמן..

מפעם לפעם,

בערך אחת לשעה,

אני חושבת לעצמי

שאני רוצה גם.

ומגיע לי.

למה שלא יגיע לי בעצם?

אבל אסור לצפות.

כי כשמצפים זה לא בא.

אז כשעולה המחשבה לראש

צריך לדחוף אותה מהר מהר למטה

תחת הר של תהיות אחרות.

שחס וחלילה מרפי לא יקלוט שאני מחכה.

מצפה.

מבקשת.

מתפללת.

שגם תורי יגיע.

ומגיע לי.

למה שלא יגיע לי בעצם?