הכל מואר .

או התעלות.

מהאימון יוגה האחרון ביום שני חזרתי עם המורה באוטו של תלמיד מתאמן אחר. שיחות חולין של אנשים שמתעסקים בעניינים כמו יוגה הן כייפיות לא פחות משיחות עומק, כיוון שהן תמיד מושכות למקומות מעניינים כמו למה זה טוב יותר וזה טוב פחות, למה אוכל כזה ולמה העולם ככה.

לא שלא כל שיחת חולין נראית כך, יש משהו מפוכח בדרך שבה נאמרים הדברים בין המורה ליוגה ותלמידיה. באחת מפרשות השבוע שלמדתי, נחקק בי ידע שהיה קיים בי, אבל לא הפנמתי באמת: שפחות משנה מה אומרים, יותר משנה איך אומרים.

משיחה על אוכל, עברנו להתנסויות הטבעונות של המורה שלי ושלי, להתנקות שהגוף עובר בעקבות הטבעונות, להתעללות שעוברים בעלי החיים כדי שיהיה לנו מה לאכול, להורמונים שמזריקים להם, למה כדאי לאכול אורגני ולבסוף, שבעשרים השנים האחרונות שיחתנו כל שהיה אפשר לשחת, והנה אנו ניצבים לפני סוף העולם.

"שנה שלמה אכלתי סרט שהעולם פשוט מקולקל" הוא אמר.

גם אני בין המאמינים שהעולם התקלקל לגמרי, הטבע התקלקל, ועימו קולקלו בני האדם ובעלי החיים. אבל אני גם מאלו שמקשיבים לר' נחמן, שאמר שכל מה שקילקלנו, אפשר לתקן.

ההזדמנויות ניתנות לנו מדי יום ביומו, מספיק בהתחלה רק לחשוב שרוצים שיהיה לנו טוב יותר, שמגיע לנו טוב יותר, והנה פתאום העולם לובש צבעים של שלווה.

אני לא אדם שתמיד קיבל את כל מה שהוא רצה, ברוך השם.

אני הייתי ועדיין צריכה לעמוד על שתי רגלי ביציבות ולהשרישם באדמת מבטחים, במה שאני מאמינה בו. הייתי ועדיין אני צריכה לוותר, להבין את המהלכים שלי, לא לבוא בטענות ולדעת שכל מה שקורה לי הוא לטובתי. גם המוות, גם ההפסד, גם הציפייה, גם הגעגועים.

ויש לי כלים לעמוד מול כל הסערות האלו: יש לי משפחה וחברים, יש לי מורים ליוגה ולאמנות, יש לי איפה להתחזק פיסית ורוחנית, יש לי את שבט יהודה שאני חלק ממנו, יש לי את שבט כרמל. אבל הכי הכי חשוב, יש לי אותי לאהוב, ואת השם שאוהב אותי.

אני שומעת המון מהקרובים אליי ביותר את המיאוס בעולם ובחיים. את המיאוס בבדידות הגדולה, את המיאוס בהפסדים ובאובדנות, את המיאוס בבידור העכשווי, בחברה העכשווית. ומה האנשים האלו לא עשו? ברחו לצפון אירופה, חפרו בור באדמה והניחו בו את ראשם, התחילו לשתות כמו מטורפים, קנו רולרבליידס. הכל. אבל כלום לא נוח וכלום לא טוב מספיק, ובכל זאת, אף אחד לא יודע מה הוא באמת צריך. אנחנו (וזה כולל אותי), יכולים להתלונן ולהתבכיין ולהגיד שהיינו רוצים אחרת. אבל אחרת ממה? מה אנחנו רוצים ריבונו של עולם?!

ובעקבות אלו, הכוחות שמניעים אותי הם שאני לא באמת לבד, גם כשאני הכי מרגישה ככה בעולם, ושהדרך הפשוטה שלי נחשבת בעיניי אחרים לגבורה רק בגלל שהיא שקטה, ובגלל שהיא באה ממקום שבאמת חשוב לי ואמיתי לי. שלעומת הגועל והשקר וההרס, תמיד חייבים לעמוד החיים, היופי, החופש, האמת.

                                                                                        -מתוך הסרט "Into the wild"

ולסיום, כדי לחייך, להצטמרר, ולהרגיש שאפשר באמת ובתמים

"Rise"- By Eddie Vedder

From the movie "Into the wild"

Such is the way of the world you can never know
Just where to put all your faith and how will it grow

Gonna rise up, burning black holes in dark memories
Gonna rise up, turning mistakes into gold

Such is the passage of time, too fast to fold
Suddenly swallowed by signs, low and behold

Gonna rise up find my direction magnetically
Gonna rise up throw down my ace in the hole

שהשם יברך,

טלק.