שנתיים. שנתיים אני מצליחה להתחמק מהמחלה הארורה הזו.

שנתיים של אוויר מצומצם מתחת למסיכה.

שנתיים של חרדה.

שנתיים של ויכוחים מול מי שמזלזל.

שנתיים של בידוד.

שנתיים של בדידות.

והנה.

פס אחד אדום חזק, השני דהוי יותר.

 אני עוד לא בטוחה איך אני מרגישה לגבי זה. הקלה, באסה, חרדה.

אני רק יודעת ששבוע שעבר הייתי עם שפעת ומאוד לא מתאים לי עכשיו סיבוב שני.

ואני יודעת להגיד שהבידוד הזה לא הולך להראות שונה בהרבה מהיומיום שלי.

לא מצליחה לזקק את המחשבות, לא מצליחה לכתוב כאן בנדיבות.

אולי במקום, תספרו לי אתם איך אתם מרגישים?