וכי צללת בינות הסבך

וקרן חורשת, וצעד חושש-

האם שלחת ידך אל תוך האלה?

הרגע פרע מתוך חלום, הוא בא

הנה הרחש והטעם.

נעוריך הם מפל אזמרגד

בד בבד שופעים דמיך

אז אם לפקוח לבך מול אלה

אם ננטעה עמידתך,

במסכת סואנים בעורק גאיה,

בעד הלום זרמו בפרך,

גאות גועשת ומשכשכת-

חיים רק אם נגעה בנאפש.

נעוריך הם אך רצפת נהר,

משובץ זהב.

אין אך לשוב במצללת עלים

היער קורא במצווה לשעה.

כי ריחו תוסס לימים,

וזכר עיקש בוער ואלים-

אבנים נישאות על גופינו...

ונכרה, ונכיר-

נעוריך, הם

שקיעת האודם אל התכלת,

תעלולם של פחמים.

חלומותיה של ספיר,

ניצוצות, ודמדומים