למישורים אנחנו ניתנו כך

לפיגומים ולשיאים

לשפלים, להשפלות

לעריקוּת, למסורים.

עזוב אותנו, עכשיו-

מתוך שיקולים לפה ולשם.

עזוב בשקט של הרדוף

למען שלווה, ולכל טוב.

עזוב על אף הזמן. ישנו

ולך רחוק ממשכנו.

אל תוך סבורים רבים כי זה-

נתון,

שאתה- ההוא- והכל, רכון.

שם בתכלת מעגן

ובמען תכלית תקווה

המון תורים באופקיך,

לא יימתחו לשיירה.

עזוב ככל ימות האור,

ונוזל כמהה אל שפלו.

אהוב את המסע המשוּל בכפור,

אוזל קמע מסמלו,

לשערים מתיל חלוּד.

עזוב אותנו לנפשינו,

לנפשיך,

ליינות בלי שבח,

לפיתול הלקח בחזרה-

לשאלה.

עזוב אותנו לכולינו,

בכולך,

לכילות הטרחה,

לשכלול האהבה בחזרה

למשאלה.