להתקשר

לשתף במשהו שקרה (טוב או רע)  (יצא לי חרוז!) 

להתלונן קצת

לחזק את ההרגשה שאני 'בסדר'

לשמוע קצת עדכונים קלילים

להתעניין מה איתה

ו.....  זהו - ממהרים,  לילדים ולעיסוקים.... 

והעיקר,  העיקר שיהיה לב פועם מאחורי האפרכסת

לב פועם ואוזן קשבת

תמיכה והבנה

זוהי זכות שיש חברה טובה

אמנם היא לא תמיד עונה

ולא תמיד מעדכנת

לפעמים קצת מסננת

אבל כשכן,  ההרגשה היא טובה מאוד

וצריך לב פועם, לא מספיק סרטון ביוטיוב שאומר 'תודה שצפיתן'  אלא מישהי אמיתית ב'שידור חי' 

ועד היום בעיניי תעלומה,  למה אני זקוקה לשתף בשמחה,/ הצלחה /משבר שלי? למה עצם השיתוף זה מכפיל את השמחה שבעתיים? השמחה היא אותו דבר,  מה משנה אם מספרים או לא? לעולם לא אבין..... נפש האדם היא תעלומה בעיניי.... מסתורית ולא תמיד מובנת וברורה..... 

      ועוד שאלה לא מובנת,  למה לספר לבעל זה לא אותו דבר?  כנראה כי אוזניו כבר עייפו מלשמוע....  והחור באוזנו רק גדל מאז יום נישואינו מכמות חפירותיי..... אז אתן לו קצת מנוחה,  מסכן הבחור,  באמת שהוא משתדל להיות קשוב,  עד ששמורות עיניו נעצמות ואני מגלה שאני מדברת לשלושה : לעצמי,  לקיר ולאלוקיי 😁