מורדות הרים

היא תמיד נראתה לי כמו שקיעה סתווית.

עיניה כחולות-סגולות מצטמצמות על רקע גוון כתום רושף, צורב. להביט בה היה כמו להביט בשמש, כשהרגשתי איך באיטיות היא שורפת את כולי בדממת נצח, ביופי שכל כולו טרגדיה יפהפייה. לשקוע איתה לעת ערב היה לי לכבוד ולנחמה, ללטף וללחוש עד הבוקר הבא.