אז מה אם היא אחותי. זה לא אומר שאני חייבת לאהוב אותה. נכון? 

מי קבע שקרבת דם=אהבה? אני חולקת על זה.

בהחלט

בהחלט

חולקת על זה.

כל פעם שאני רק רואה אותה... גורם לי לרצות להקיא. או להכניס לה אגרוף או משהו (אבל אימא עומדת ממש מעבר לפינה. כל. פאקינג. רגע. -_-) .

ושאני לא אתחיל לדבר על הקטנה.

היא מפלצת קטנה.

יושבת לי על הווריד ולא מרפה, חוזרת כמו תוכי על כל מה שהיא שומעת. 

קחו אותי מכאן. 

איזאיה-ושיזואו-בבקשה-בואו-לאמץ-אותי.