כל פעם שאני והיא קונות את הוודקה בסופר הקבוע ועולות על קו 189 לדרום אני יודעת שתהיה לי חוויה.
הפעם הראשונה הייתה מטורפת, ומאז החוויות רק נהיו יותר ויותר מהפנטזיות שהיו לי לפני כמה שנים, פשוט לצאת ולבלות, ולהכיר אנשים ולעשות שטויות.
הפעם האחרונה הייתה משהו שונה לגמרי, אני לא זוכרת ששתיתי יותר מחמישה שוטים, ובכלל, לא שמתי לב שסיימנו את הבקבוק הענק.
ברור שהקאתי בסוף, אחרי ששני בחורים מאוד נחמדים עזרו לנו לרדת מהמתקן הגבוה בגינה שישבנו בה. הכל מטושטש, זה ברור, אבל הצלחתי לזכור את השם שלך ואת הדאגה שהייתה לך אלי, למרות שלא הכרת אותי בכלל.
בזמן שהקאתי, היו שם כל מיני אנשים שעזרו לי בלי לחצות גבולות, הביאו לי מים ואמרו לי מה לעשות אבל אתה הכי בלטת, ישבת לידי כל הזמן והחזקת לי את השיער, אחרי ששאלת כמובן, ואחר כך הצעת לי ללכת לסיבוב על האופניים שלך, אני שמחתי מההצעה ועליתי בכיף, הייתי בטוחה שאו שאתה צוחק עלי או שאתה מנסה להגיע למכנסיים שלי אבל טעיתי. נסענו, האוויר החמים הגיע לי לפנים וחיוך גדול עלה על השפתיים שלי.
אחר כך עצרנו והתיישבנו על ספסל, החזקת אותי ואמרת לי כל מיני דברים כדי להגן עלי, כמו זה שאמרתי שטויות, ושזה טיפשי לשתות כל כך הרבה. אני כמעט בטוחה ששאלת אותי כמה דברים על עצמי, אבל אני לא זוכרת. אחר כך הנחת את היד שלך על הכתף שלי ונתת לי נשיקה על המצח. זה הכי זוכר לי.
ובסוף הסעת אותי לבית, שאני עדיין לא מבינה איך הצלחתי לכוון אותך לשם בהתחשב בעובדה שזה בכלל לא הבית שלי.
תודה על לילה מדהים, ואני מקווה שנפגש שוב, עוד הרבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
