תראו להיות עסוקים זה טוב ובריא ומועיל, אבל כלכך הייתי שקועה בתכנונים לשנה הבאה (דירה, מרחקים, חיפוש שני מקומות עבודה) ובנוסף גם תקופת מבחנים, שפתאום לא קלטתי כמה התרחקנו, כמה נעלם הרגש. כמובן שחוסר התעסקות ברגש מנע גם דרמות ומריבות גדולות שזה טוב, אבל החוסר איזון ביניהם הוא רע. פתאום הרגיש לי נורא קר, נורא לבד, הרגיש לי שאנחנו כמו זוג מבוגרים בני 50 שחיים את השגרת יום וזהו. בלי הזוגיות בעצם.
ואנחנו? אנחנו מעולם לא היינו כאלה. ת-מיד היינו מלאי רגש ומלאי ביחד, זה בטבעי הוביל להמון סערות אבל היינו, היינו זוג.
ואתמול בשיא הרגשת הקור כשאני בבית שלי ואתה בשלך, התקשרתי כדי להגיד בצורה הכי פשוטה שיש, שאתה חסר לי, שהזוגיות שהייתה לנו חסרה לי.
ואז כעסת. "אין לי זמן לריב הזה עכשיו. אני לחוץ ללמוד. למה את עושה לי את זה עכשיו ונה נה נה." באמת שלא ניסיתי ליצור דרמה, גם לא הרגשתי פגועה עד עמקי נשמתי כמו בדרך כלל, גם לא נכנסתי לסרט, פשוט הרגשתי קצת לבד ורציתי את החום שלך. לא רציתי את הזמן שלך! ולא ללכת לראות סרט או לנסוע לצפון, רק את החצי שעה הזאת שתדבר איתי בטלפון ותרגיש לי כמו הבן זוג שלי, זה שתקוע לי במוח שהוא אוהב. וזה אשכרה מוזר לי להגיד את זה "אוהב אותי" "זה שאוהב אותי". כמה קור ספגתי ממך שמוזר לי להגיד את זה.
אני לא רוצה ששומדבר יגרום לזה. אני כן רוצה שתהיה לנו שגרת חיים, ושנעשה כסף ונפתח קריירה וננהל גם חיים פונקציונליים של אוכל קניות וניקיון, אבל אני לא רוצה שכל זה יהיה בלעדיי הדבק הזה, האהבה הזאת בתוך זה. אם אין אהבה כל הדברים האלה לא שווים כלום.
כשאתה בלחץ לסדר את הדברים זה לא מעניין אותך, אתה מפחד שלא תהיה לך עבודה ובית ותואר ועוד מלא דברים, ובדרך בצורה אבסורדית אתה מוכן להניח את האהבה בצד, להתעצבן להתפרץ לצעוק להוציא הכל על הבנאדם הזה לידך, לנפנף אותו, להיות קר ומנוכר ומה את מפריעה לי?! להיות סוג של פסיכי ברגעים האלה.
זה לא משנה כמה אתה לחוץ, כמה אתה מוטרד, כמה אתה עצבני וכמה אתה עייף, אתה צריך לשים טוב לב להתנהגות שלך, שהיא לא עוברת את הגבול והיא לא מעלימה דברים שביום-יום אתה מתאמץ שיתקיימו וחשוב לך שהם יישארו.
הלכנו לישון בחצי פיוס. היו לי ממש סיוטים בלילה. באמצע הלילה שלחת הודעה שאתה מצטער. וגם בבוקר התקשרת להגיד שאתה מצטער שוב, גם המצטער הזה הרגיש לי קר, יותר טוב מהשיחה בלילה, אבל עדיין, אני לא אוהבת שהחיים משתלטים לנו ככה על הרגשות, על היכולת לתת חום אחד לשני. זה משהו שצריך לעבוד עליו, הרי בשביל החום הזוגי הזה אנחנו ביחד. בשביל הדבק. בשביל התמיכה, בשביל האהבה הזו.
דורות לפנינו לא תמיד החזיקו זוגיות בשביל אהבה, זה היה יותר פונקציונאלי, בשביל סדר בחברה ועוד כמה. אנחנו כבר לא דור כזה ואני במיוחד לא רוצה את זה. זה חשוב לי בכל רגע. בכל נשימה בכל מילה. שתהיה אוהב. גם לך זה חשוב וכשאני פחות אוהבת זה פוגע בך.
אנחנו צריכים לאהוב, ולאהוב תמיד, זה מעל הכל. ולעבוד על זה, על איך שומרים על האהבה הזו גם כשקורים לנו דברים.
בשביל זה אנחנו פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
