זה הבכי הכי כואב שהיה לי. 

נפרדנו לחלוטין עכשיו.

ואני באמת לא יודעת איך החיים שלי יראו בלעדיך. זאת לא הייתה אהבה מטורפת וזה הרגיש שבכלל אין בינינו כימיה אבל התמיכה והמחויבות שלנו החזיקו את הכל. ואני באמת לא יודעת איך אני ארגיש בלי זה. כרגע זה מרגיש שזה נורא יחסר. 

לכו תדעו אולי אני אבין עוד כמה זמן שהמחויבות יותר חשובה או שמשהו ישתנה אבל כרגע אני ינסה להתמודד בלי זה 

כלכך כואב לי הלב פאק. הבכי הזה הוא כמו להקיא. 

ומה שכתבתי נשמע חיובי אבל זה כלכך לא, כואב לי. פאק כואב לי. 

עריכה: 

זה מהפרידות האלה שאתה מרגיש שאתה לא יודע מה אתה עושה. המחשבות עדיין זורמות לי בראש, הניסיונות להבין אותנו. האנחנו עדיין פה. עדיין קדימה ואחורה במחשבות. 

נפגשתי עם טל. ההפך שלך. אתה מביא רק ביטחון. והוא מביא רק ריגושים. לא יודעת. אולי באמת קצת זמן לבד יארגן אותי. 

נגמר זה לא נראלי.. 

עריכה 2: 

אם לא היה את טל עכשיו ברקע הייתי שולחת לך הודעה כרגיל ואומרת שהפרידה הזו היא שטות ואנחנו נסדר את הכל

אבל הוא עכשיו בראש שלי. אז בוא נחכה ונראה מה יהיה. 

בכל מקרה עכשיו אני יותר בסדר. ויהיה בסדר. אני יודעת איפה האהבה שלנו נמצאת. היא בדרך, אבל אני יודעת איפה היא. 

ואם הפסיכולוג שלי היה שומע אותי עכשיו אוכלת את עצמי על זה הוא היה צוחק עליי ב"אמרתי לך" הכי גדול שיש. אבל היה מקבל את זה ואת הסרטים שלי כי בכל זאת, הוא מלך.