מממ היה לי טוב שם. ובא לי לחזור, אני מרגישה שהלב שלי שם. בלי עיו הרע. בלי עין הרע. זה מהרגעים האלה שהלב מתחבר לך. ופתאום הכל מסתדר כמו שצריך. 

למזלי זה לא היה בארץ אחרת במצב שאי אפשר לשחזר. זה היה כולה אילת. זה אומנם נסיעה של 400 שקל במטוס. אבל זה פה. וזה קצת נגיש. 

זה בדיוק כמו שצריך, לכל אחד דירה משלו, חיים בוגרים אבל מצד שני שומדבר לא כבד, ולא בוכים על דברים. ובכל לא עסוקים בדברים כבדים ומבוגרים מדי, לא מה שהיה לי עד עכשיו. 

בקיצור אני בעיקר עסוקה בלחשוב מה לעשות מפה. נותרה לי עוד שנה ללימודים. ותכלס, זה מאוד מבלבל המצב הזה, כי זה לא שמצאתי את עצמי בעוד מקום, בבית שלי בכלל לא מצאתי את עצמי. ומה לעשות? תכלס בא לי ללכת לשם. אני רק חוששת מה אני אהיה בלי הלימודים. מה לעשות מה לעשות 

וגם, מה אני ללכת לעבוד? אני הרי שונאת עבודות. במיוחד עבודות קריעת תחת כאלו. עם מנהלים אפסים כאלו. 

אני רוצה את החיים שם אחד לאחד רק שאני במקום לעבוד אלך ללמוד. כי ללמוד אני אוהבת. בע.