דברים שבחיים לא הייתי אומרת בשתיית השחרור שלי ובכלל, לא הייתי אומרת...
אז כן, אני יכולה להגיד שאני אדם בפני עצמי. העצמאות שלא חיכיתי לה הגיעה מהר יותר משקיוויתי. הרבה אנשים לא מבינים אותי - למה לא חתמתי קבע אם היה לי כיף? למה סירבתי קצונה / פיקוד? למה, אתם שואלים אותי? כי לא רציתי להקריב מעצמי, רציתי להישאר חיילת פשוטה שלא עושה כלום, עם מפקד שחצי אבא שלי וחצי מאוהב בי, עם חברים טובים, עם אהבה, עם נסיעות חינם לתל אביב ועם טיולים עם אנשים שאינם אשדודים ואינם המשפחה שלי. רציתי להישאר רחוקה מהבית ופשוט להינות. וואלה, נהנתי! אני אתגעגע במיוחד לאקסטרה יחס הזה שהייתי מקבלת בצבא. מבנים, מחברות, מקצינים, מהמפקד... הרבה אנשים היו תלויים בי וזה היה נחמד. היתה לי כתף 70% מהזמן שזה יותר ממה שיש לי בחיים האמיתיים, והייתי הכי פתוחה, נגישה, רגישה, אמוציונלית ואימפולסיבית. לא שמתי כל-כך חשבון, הייתי אני והייתי מנהיגה. בחיים האמיתיים אני רק 80% כזאת. מה יש לי מאחוזים היום? בכל מקרה, אני בכלל אחרי עבודה, שבורה ומתה לישון. פשוט בא לי להתחיל חיים במקום אחר, לראות מי אני בזכות עצמי ולחיות עם זה. העיקר לא להיות במעגל, לצאת מהמעגל המחורבן הזה… ואי אפשר עכשיו. אלא אם יש איזה מישהו אמיד שקורא את זה ויכול לסדר לי איזה צ׳ק.
עפתי לישון, יותר מדי שטויות יצאו לי מהמוח ודרך האצבעות עכשיו.