אני קוראת את כל הכואבים על פיצולי חברויות, זוגיות, בעיות חברתיות בגלל הפיכה לטבעוני אקטיביסט... וול, אני הייתי טבעונית מגיל 14 וחטפתי חרא. בלי להשוות.
כל הרגישות, בעיות, לחצים פלוס בית ספר קיבוצי "נאור" לאומנות ליד רפת. חטפתי על זה מכל כיוון, אפילו מטבעונים שקטים. הייתי נכנסת לריבים, מתעמתת עם בריונים, ילדים שגדולים ממני התנשאו וחיפשו אותי, צחקו...
בקיצור, זה סיבך את הגיל הגם ככה מסובך הזה.
עברתי 4 בתי ספר חוץ מיסודי ונלחמתי כל הזמן לטבען חברות אחרת לא באמת יכלתי לאהוב אותן. עד היום נלחמת עם החברה הכי טובה מכיתה ג' שבהתאם לבן הזוג מועדת.
אני זוכרת שעשיתי עצומה נגד ניסויים בבעלי חיים של מגמת ביולוגיה וחטפתי. אפילו ניסויים! עשיתי לוח נגד תעשיות החי ואנשים פשוט צ ח ק ו.
אחי בן 18 ואחותי בת 17, שניהם טבעונים שנה פלוס והם מספרים לי, ככה, בקטנה, על הקשיים החברתיים שלהם בצבא ובתיכון. זה עושה לי רע כל כך, לדעת שזה מה שעובר עליהם ולהזכר בתקופה התכלס, טראומתית הזו.
ואז... גיליתי שמשהי שהייתה קרובה אלי בתחילת התיכון ובעבר צרחה עליס לא פחות, שהעזתי לשאול אותה למה היא צמחונית ולא טבעונית או אפילו לרמוז משהו (ובאותה התקופה הייתי מאוד פחדנית בנושא ליד קרובות אלי מפחד להפסיד אותן) הפכה לטבעונית.
היא אמרה לי שהיא ממש מעריכה אותי ומצטערת שלא הקשיבה לי, זה הדהים אותי שהיא בכלל זכרה.
לפני שנה נתקלתי ב2 בחורים, מהסטלנים-קולים של השכבה, אחד מהם בעט בחתול בתיכון וחטך בעיטה מחברה שלי על זה. הם הלכו בהפגנה עם שלט טבעוני. ונגשו אלי, כאילו אני לא פחות מאהובה, אותם ערסים מסריחים, לבשו שלט וחיבקו אותי. אחד מהם אמר לי שהוא מקנא בי, שהייתי כזו חכמה כבר אז. הם נראו אפילו מתביישים ממני. ממני!
אני לא יודעת עד כמה זה הופך את תקופת הנעורים שלי ל"שווה את הסבל", אבל זה בהחלט מזכיר לי מי אני.
לא נלחמתי בשביל עצמי, נלחמתי בשביל בעלי החיים שלא יכולים לבקש שיעזבו אותם ואת ילדיהם או לשים פתק בקלפי. אבל גם הרווחתי את עצמי העקשנית, מוסרית ואמיתית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
