מאיזה חומר אני עשויה? 

חומר שחור כהה? 

נצנצים הוליגרפים עם חדי קרן? 

אדום כמו שמלת מיני? 

ירוק כמו העצים המועטיםליד הכביש? 

האם החומר הזה, ממנו אני עשויה, הוא זמני? 

בשר ודם שעובר, שנשאר או חלף? 

אני עשוייה מהחומר שאני חושבת או אחרים חושבים? 

זה חומר שקוף מעט? מט? רך? פרחוני? 

♣ 

סיימתי ללמוד לבגרות, לצערי אם עברתי או לא... לא ככ ברור

מה שכן, זה נתן לי דרייב ללמוד לשאר הבגרויות שאני צריכה להשלים 

אז אולי אני אסגור חלונות, אדליק מזגן ולעולם לא אצא מהחדר ♥ 

השעה הזו שאני מבינה כמה לא עשיתי כלום היום

או אתמול

או שלשום. 

אפילו ספר היסטוריה לא פתחתי. 

אפילו תור לרופא לא קבעתי. 

אפילו אוכל לא הכנתי. 

ואני מזה מנסה לא לכעוס על עצמי שהתפקוד שלי בקנטים. 

וממש מנסה לשאוף גבוה ולהאמין בעצמי. 

כן. אז אולי עשיתי הפסקה מללמוד לבגרות אבל זה לא סוף העולם. 

ככה. 

איך אני מצפה ללמוד 4 שנים עמוסות ונוראיות כשלשבת על התחת בשביל בגרות עלובה שאני צריכה להשלים, זה כל כך קשה לי. 

וזה הכל ממש לא עוזר. אני כבר לא יודעת מה יותר אפקטיבי - 

לכעוס על עצמי או לסלוח ולהבין?

אני לא יודעת מתי אני מרשה לעצמי יותר מידי ומתי אני קשה מידי. 

זה תמיד בקיצוניות לצד כלשהו. 

אני דורשת מאחרים מה שאני לא יכולה לספק בעצמי.

לפעמים לקום מהמיטה זה הדבר הכי קשה בעולם.

היום קמתי ב8 וחצי בבוקר בשביל לגלות שאני סתם קמתי כל כך מוקדם. 

יצאתי מהמיטה ברבע ל6 בערב.

אני מנסה לא לחשוב על זה או להיכנס לפאניקה

הכל בסדר. זו השעה.

*בודקת ביומן שהתור לפסיכיאטרית בשבועיים הקרובים *

♣ 

שעה אחרי:

אמג אני אוהבת אותו ואותי ואותנו.

כל כך כיף לי שיש אותי ושיש בי כל דבר שרציתי שיהיה.

איזה יום מדהים היה. 

ראיתי עם אבא סרט, ראיתי בבית סרט נהדר. ממש טוב שעשיתי הפסקה מללמוד. אני אעכל כל מה שלמדתי בחודש האחרון וגם ככה יש 9 ימים למבחן וב6 מהם יש לי משמרת ( משמרת = ללממוד 7 שעות ברציפות בעבודה. הכי נוח לי). 

איך מסבירים לאדם שאינו גבולי כמה זה נורא ומבולבל?  

כמה אפס אמון יש לך בעצמך, ביכולות שלך להתמיד ובכלל לקום מהמיטה. 

או להסביר כמה פאקינג טוב לי ואני בדרך הנכונה להגשמת כל החלומות שלי לגבי עצמי. 

כנראה שאי אפשר להסביר. או שאפשר. 

תלוי בשעה.