הגעתי הביתה ואני כמעט מקיאה.
הגוף שלי מבין לפני מה אני עוברת, פריחה מהגיהנום ובחילה שכנראה תוביל ללילה של סבל.
מתי כבר זה יהיה מאחורי? צצץ וקופץ, דורש התייחסות ודיבור, מתי אני לא אצטרך לדבר על זה?
אני לא יודעת את מי אני יותר שונאת, אותו או אותי בגיל 14 עד 16. הגוף שלי יודע ולא מספר לי.
איזה יום, תחיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
