אמא מחפשת משמעות

ואז מגיע הרגע בחייה של כל הריונית שנמאס לה והיא רוצה את הגוף שלה בחזרה.

הריון זה דבר ארוך...עכשיו כשאני בחודש התשיעי קשה קצת לזכור מתי לא הייתי בהריון ומה שבטוח אני רוצה לחזור לשם...זה נכון מה שאומרים, הריון זה שמונה חודשים ושנה, טוב לא בדיוק, לשמחתנו הרבה הריון זה דבר מוגבל מראש בזמן, אבל החודש האחרון (לבנות המזל בנינו ש"זוכות" לסחוב אותו עד הסוף) הוא בלי ספק הכי ארוך, אז נכון שזה רק עניין של ימים עכשיו, אבל מה שמשגע הן המחשבות על מה שיהיה בלידה ואת שואלת את עצמך מיליון שאלות, מה יהיה? איך יהיה? איך יתחיל? מתי? כמה יכאב? כמה זמן?....והשאלה הכי חשובה- כמה מהר יתנו לי אפידורל?  מבחינתי אין פה חוויה שאני רוצה להיות בה יותר מדי, רוצה שזה יעבור כמה שיותר מהר, שאני אוכל כבר להגיד "גם אני אחרי" ואני יודעת שאני תכף שם ויחד עם זאת זה נראה ומרגיש עדיין כל כך רחוק...הזמן עובר, עוד יום ועוד יום ועוד שבוע...כל יום מרגיש כמו "סתם" עוד יום שצריך כבר לעבור ולקצר את הזמן ביני לבין חדר הלידה. כל הזמן בציפייה לרגע הזה, לסיום הגדול שבו יקרה הדבר המדהים הזה והתינוק (הלגמרי בשל כבר בשלב הזה) יהפוך להיות באמת מוחשי, אני זוכרת שהסתכלתי על הבן שלי אחרי הלידה הראשונה וחשבתי "איך דבר כזה יצא ממני?" האמת?...לא רוצה לדעת, תודה... 

מקווה שבקטע הבא אני כבר אהיה אחרי...בהצלחה לכל ההריוניות שבינינו...

לאחרונה הצטרפתי לקבוצת הריוניות פייסבוקית, כולנו צריכות ללדת בסוף יוני תחילת יולי. זו קבוצה סודית וזה אומר שאף אחד מלבד חברי הקבוצה לא יכול לראות מה קורה שם, בתור מי שלא ממש מתחברת להכרזות הפייסבוק על כל דבר שאני עושה שם, בשבילי זה ממש נחמד. עד לא מזמן נטשתי כמעט לגמרי את חשבון הפייסבוק שלי והייתי ממש רגע מלמחוק אותו סופית, פשוט נמאס לי מחוסר הפרטיות שם וגם מלראות פוסטים טרחניים של אנשים שחושבים שהכל אצלם כל כך מושלם (או ההיפך)... וויתרתי על זה אחרי שהצטרפתי לקבוצה הזו, פתאום גיליתי חבורה של בנות שכולן חולקות איתי גם מצב פיזי וגם טווח גילאים (דיי התחרפנתי כבר מקבוצות ווצאפ עם אימהות בנות 21...) וממש נחמד לי, אני לא מכירה שם אף אחת ומרגישה נוח לחלוק איתן עניינים, אפילו קצת אישיים...וכולן מרגישות בנוח שם כי אין שם אף אחת שהן באמת מכירות...זה קצת מוזר לא? למה זה בעצם נוח יותר לחלוק עם אנשים שאנחנו לא מכירים? למה לא איכפת לי לגלות באנונימיות או בקבוצה כזו שאני בהריון בזמן שלא בא לי שאנשים סביבי שאני מכירה ורואה כל כיום ידעו על זה? (ככה זה היה בהתחלה...עכשיו כבר כולם יודעים:))

זה קצת כמו ללכת לפסיכולוג...יושבים מול בן אדם שלא מכירים ושופכים לפניו את כל הבעיות הכי אישיות וכואבות שלנו.

בהקשר להריון אני חושבת שמדובר בפחד, הפחד לספר לקרובים לנו (לא מדברת על משפחה אלא יותר על האנשים סביבנו, עבודה, קהילה...) כי אולי משהו יכול להשתבש? אולי חס וחלילה משהו יתגלה כלא בסדר עם העובר, אולי תהיה הפלה... ואז אחרי שכבר מספרים צריך לספר שעכשיו כבר לא, זה קשה, אולי זה החשש שאיפשהו יתאכזבו מאיתנו, ירחמו עלינו...

לאנשים שאנחנו לא מכירים לא חייבים כלום ומקבוצות כאלו אפשר פשוט לצאת בלי הסברים...

מה שעוד נחמד זה שאני מרגישה שהקבוצה הזו נהייתה מן מעגל נשים בשבילי, נכון שעוד לא פגשתי אף אחת משם (היה מפגש אחד בנתיים שהברזתי ממנו) אבל אני באמת מרגישה שהנשים האלו מכירות את המקום שלי כי הן נמצאות פחות או יותר באותו מקום כזה.