לאחרונה הצטרפתי לקבוצת הריוניות פייסבוקית, כולנו צריכות ללדת בסוף יוני תחילת יולי. זו קבוצה סודית וזה אומר שאף אחד מלבד חברי הקבוצה לא יכול לראות מה קורה שם, בתור מי שלא ממש מתחברת להכרזות הפייסבוק על כל דבר שאני עושה שם, בשבילי זה ממש נחמד. עד לא מזמן נטשתי כמעט לגמרי את חשבון הפייסבוק שלי והייתי ממש רגע מלמחוק אותו סופית, פשוט נמאס לי מחוסר הפרטיות שם וגם מלראות פוסטים טרחניים של אנשים שחושבים שהכל אצלם כל כך מושלם (או ההיפך)... וויתרתי על זה אחרי שהצטרפתי לקבוצה הזו, פתאום גיליתי חבורה של בנות שכולן חולקות איתי גם מצב פיזי וגם טווח גילאים (דיי התחרפנתי כבר מקבוצות ווצאפ עם אימהות בנות 21...) וממש נחמד לי, אני לא מכירה שם אף אחת ומרגישה נוח לחלוק איתן עניינים, אפילו קצת אישיים...וכולן מרגישות בנוח שם כי אין שם אף אחת שהן באמת מכירות...זה קצת מוזר לא? למה זה בעצם נוח יותר לחלוק עם אנשים שאנחנו לא מכירים? למה לא איכפת לי לגלות באנונימיות או בקבוצה כזו שאני בהריון בזמן שלא בא לי שאנשים סביבי שאני מכירה ורואה כל כיום ידעו על זה? (ככה זה היה בהתחלה...עכשיו כבר כולם יודעים:))
זה קצת כמו ללכת לפסיכולוג...יושבים מול בן אדם שלא מכירים ושופכים לפניו את כל הבעיות הכי אישיות וכואבות שלנו.
בהקשר להריון אני חושבת שמדובר בפחד, הפחד לספר לקרובים לנו (לא מדברת על משפחה אלא יותר על האנשים סביבנו, עבודה, קהילה...) כי אולי משהו יכול להשתבש? אולי חס וחלילה משהו יתגלה כלא בסדר עם העובר, אולי תהיה הפלה... ואז אחרי שכבר מספרים צריך לספר שעכשיו כבר לא, זה קשה, אולי זה החשש שאיפשהו יתאכזבו מאיתנו, ירחמו עלינו...
לאנשים שאנחנו לא מכירים לא חייבים כלום ומקבוצות כאלו אפשר פשוט לצאת בלי הסברים...
מה שעוד נחמד זה שאני מרגישה שהקבוצה הזו נהייתה מן מעגל נשים בשבילי, נכון שעוד לא פגשתי אף אחת משם (היה מפגש אחד בנתיים שהברזתי ממנו) אבל אני באמת מרגישה שהנשים האלו מכירות את המקום שלי כי הן נמצאות פחות או יותר באותו מקום כזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
roteme