אני מרגישה איך אני זוחלת למטה,
אני לא מוצאת את האמברקס.
אני לא מצליחה להצביע על הבעיה בכלל,
מרגיש כאילו זה פשוט הכל.
אין מוטיבציה, אין כוח.
אפילו לבכות כבר לא בא לי.
על פי האינטרנט זה אפילו לא מסתדר עם התקופה בחודש.
ראיתי איזה סרטון על הסייקלים החודשיים של נשים, מה מצב ההורמונים בכל שלב בחודש ומה כדאי לעשות וממה כדאי להמנע.
עכשיו אני אמורה להיות אנרגטית.
אני מרגישה כמו סמרטוט.
מכירים את העייפות הזאת שנוחתת אחרי סשן של בכי? התחושה שיש בפנים אחרי שהדמעות התייבשו?
אז ככה. רק בלי הבכי.
והויכוח בראש שלי ממשיך להתקיים עוד מגיל 13 - האם אני מוותרת לעצמי ומשתקעת או מחפשת הסחת דעת ושומרת את המסיכה דבוקה לפרצוף?
אני בדרך כלל מחכה ללילה, ככה אני יכולה ליפול, לבכות ולהרדם ובבוקר לקום ליום חדש.
אומנם עם עיניים נפוחות ועייפות נגררת אבל יום חדש.
אני לא מצליחה להחזיק ללילה בכלל.
אין אוכל בבית, צריך לנקות פה דחוף, אבל אין לי כוח.
אולי פשוט נוותר על קניות, נוותר על לבשל - נזמין אוכל.. אבל אין לי כסף.
אין לי כוח, אין לי כסף, אין לי מוטיבציה, אין לי חיים.
אפילו לכתוב כבר אין לי כוח, וגם כשיש גם זה כבר לא עוזר.
מאוד רוצה למות עכשיו.
מאוד שונאת את עצמי על שכתבתי את זה עכשיו.
מאוד לא חדש.
מאוד נמאס לי מעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: