בין הקשבה לתחושת בטן, כניעה לאימפולסים וחיפוש שקט נפשי
העולם מתפורר, עומד מלכת, ממשיך כרגיל, נבנה מחדש.
הראש רדוף חלומות על חדירה לפרטיות, שינויי דינמיקות, החלפת פנים, בגידה.
האדם שסמכתי עליו מעל לעשור, זאת שקראתי לה בסטי, אחותי, זאת שכתבתי עליה לא מעט פוסטים פה, זאת שנכנסה לי ללב ולנפש,
זאת שמבינה אותי בדרכים שאחרים לא הצליחו, זאת שהייתה שם כשלא היה בשביל מה להיות שם, זאת שאכלתי את עצמי מרוב דאגה אליה, עדיין אוכלת..
הבן אדם הראשון שבאמת הכיר אותי.
אין יותר.
כנראה שלא יהיה יותר.
איך נפרדים ממישהי שכל כך משמעותית לך כבר מעל לעשור?
איך אפשר לחשוב שמכירים בן אדם כל כך טוב ולקבל כזאת הפכה לפרצוף?
ומה אם אני טועה?
ומה אם אני עושה את הטעות?
ומה אם כל האנשים סביבי טועים?
מה אם אני כן צריכה לתקן את זה, מה אם זה כן עלי, מה אם היא לא עושה את זה בכוונה, מה אם זה לא מגיע ממקום רע ואנוכי?
למרות שזה מאוד נראה, נשמע ומרגיש ככה.
אחרי עשור, לא מגיע לה יותר קרדיט?
אבל איפה הקרדיט שלי?
את הבן אדם הראשון שבאמת הכיר אותי, שבאמת הבין אותי, שבאמת הקשיב.
וזה מה שאת באמת חושבת? שאני מנפנפת אותך כאחרון האדם?
ולכי תסבירי לה שמהרגע שזה עלה על הפרק הדבר הראשון שחשבת עליו זה אבל מה יהיה איתה?
ולכי תסבירי שגם עכשיו, אחרי הכל, את מתה מפחד
ולכי תסבירי שגם אחרי שקיבלת את ההחלטה שזה הדבר הנכון בשבילך, שהגיע הזמן לעשות משהו בשביל עצמך - לא הפסקת לחשוב על מה יקרה לה בזמן הזה
ולכי תסבירי שאת עוצרת את עצמך מלבקש מהגמדה שתבקש ממנה אות חיים כל כמה ימים
ולכי תסבירי שאת לא ישנה בלילות
ולכי תסבירי שאת לא מצליחה להפסיק לבכות
ולכי תסבירי שבחיים לא פגעו בך ככה, כן אפילו לא הוא, אפילו לא אמא.
ולכי תסבירי שבשנה האחרונה את חושבת עליה לפני שאת לוקחת כל החלטה בחיים שלך
ולכי תסבירי לה שכשהיא כותבת לך 'כנראה נלקחתי כמובן מעליו' זה כמו לקשור את הגפיים שלך לארבעה סאמי טריילר ולשים פול גז.
ולכי תסבירי לכל אלו שאומרים שמה אני צריכה את זה בחיים שלי, שאיזה מין חיים אלו אם היא לא חלק מהם?
ולכי תסבירי לעצמך את ההקלה
ולכי תסבירי לעצמך את האדישות
ולכי תסבירי לשכנים למה את צורחת
ולכי תסבירי למה את מרגישה כל כך אשמה, למה את לא מצליחה להתמקד בעצמך, למה גם כשאת אומרת 'הגיע הזמן שלי לחשוב על עצמי' את רוצה להעיף לעצמך סטירה, ואז עוד אחת כי תעמדי על שלך יחסרת עמוד שדרה.
לכי תסבירי לה שהיא עושה קטעים מסריחים ברמה אחרת ושאת כל כך פאקינג כועסת עליה שאת לא בטוחה שאת לא תחנקי אותה למוות ברגע שתראי אותה
לכי תזדייני באוסטרליה?
זה מה שיש לך להגיד לי?
אני פתוחה לשיחה אבל זה צריך לבוא ממנה?
תגידי לי מה אנחנו בנות 12?
נפגשת עם הבטטה אחרי שאני התלבטתי שמונה עשרה אלף פעם אם זה סבבה בכלל ליצור איתה קשר בתקופה הזאת והגעתי למסקנה שזה דיק מוב לעשות את זה בלעדייך?
שולחת לי מסרים דרך אנשים אחרים במקום לדבר דוגרי?
מצפה שאני אדע ליצור איתך קשר כשאת ממשיכה לחסום אותי בוואטסאפ?
מה אני אמורה לעשות עכשיו?
אני כרגע לא חושבת שאני עונה לה גם אם היא בסוף תיצור קשר.
אני כרגע באמת חושבת ללכת להזדיין באוסטרליה ולהשאיר אותה מאחור.
בחיים לא חשבתי שזה מה שיצא מהחברות הזאת.
בחיים לא חשבתי שהיא תפגע בי ככה.
בחיים לא חשבתי שהיא תעשה את זה.
לא לי.
לא למי שעמדה לידה כל הזמן הזה, בכל דבר, בכל מצב.
לא למי שחירפנה את עצמה, הרגה את עצמה מרוב דאגה רק כדי להיות על זה, כדי להשאיר את עצמה כ emergency contact, כדי להרחיק אותה מהקצה, כדי לדעת שהיא בסדר.
לא למי שניסתה למצוא פיתרון, ניסתה לתת עצמה, ניסתה להיות שם בשניה שתצטרכי גם אם היא לא שומעת ממך כמה חודשים.
באיזה קטע?
באיזה קטע אני מקבלת סכין בגב כי הרשתי לעצמי לחשוב על עצמי?
ועוד לקבל טיוחים ותירוצים אידיוטים כי לא טסתי איתך לדרום אמריקה לפני 8 שנים, כי לא אמרתי לך שאני לא רוצה לטוס איתך כי זאת אחריות גדולה מדי, שלא רציתי לצאת לקמפינג שלא אני ארגנתי ולא היה לי הזמן או הכוחות לארגן אותו 'יחד איתך'.
בא לי לבכות.
בא לי לצרוח.
בא לי לעוף מפה.
בא לי להקבר באדמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: