| 10/2016
6 פרולוג + פרק ראשון
I have known you since I was a toddler.
מתעורר משינה באמצע לילה קר שתלוי מעל פקעת עננים סבוכים. דמעותיהם של אותם עננים התדפקו על חלון העץ הרחב , ואם תאזין מספיק מקרוב, בדקדקנות יתרה, תוכל להבחין בתבנית שחוזרת על עצמה. כל החיים שלנו מורכבים מתבניות. תבניות ברצף הדנ"א, ברצף האלגוריתמים, במגמת היקום להתנהל כפי שהוא מתנהל. תבניות של ביצים ועוגות יצרנו. תבניות במוזיקה. ובכן, הסיפור הזה הוא על יציאה מהתבניות שמקבעות אותנו לשבלונה היומיומית. הסיפור הזה הוא קצת עליי, עליו, עליה, עלייך ועליכם.
אני לא אדם שמאמין בכוח עליון או בקסם. אני אדם שעבר יותר מידי תלאות בחיים מכדי לתלות יהבי במשהו שהוא לא מוכח. ועדיין, האירונייה שיש בחיים האלו גם באה בתבנית, במקרה הזה, בתבנית מסובבת. אני מניח שאצטרך להתחיל את הסיפור מהתחלה.
פרק 1:
דרום קוריאה, סיאול
הוואנג, המרצה לאימונולוגיה ולזיהומים, שוב איחר לכיתה. למרות שנארי, שהייתה מתמרמרת על כך כמעט בדרך קבע, היום דווקא הרגישה הקלה כשהוא איחר שוב. וזה לא בגלל הריב שהיה לה עם ארוסה אתמול בלילה ובלהט הרגע הרים עליה יד. היא לא תיארה לעצמה שגבר גרום כזה יוכל להשאיר סימן על פניה, ובכן, היא גילתה את הבדיה שבהנחה זאת. וזה גם לא היה בגלל הפיטורים האחרונים מעבודתה ,כסטודנטית לרפואה, במעבדת שינה בכדי לעזור להוריה בתשלום שכר הלימוד.
שרעפה עם עצמה, מה היה החלום המוזר ההוא שהעיר אותה בפלצה בליל פבואר סגרירי סיאולי טיפוסי. נארי, היא לא מהבריות שפשוט נותנים לדברים להתרחש להם בחיים ללא הסבר המספק את הדעת. היא מהאנשים שיחקרו יפתחו במסע, יצלחו מכשולים ומזג אוויר סוער, ולו רק בכדי לדעת בצורה הבסיסית ביותר למה התרחש מה שהתרחש ומהן ההשלכות עליה. למורת רוחה, שום הסבר הגיוני, מדעי ופילוסופי לא סיבר את אוזנה.
רצף המחשבות של נארי נקטע כאשר דלת חדר ההרצאות נפתחה בטריקה חזקה ונחבטה בקיר. הוואנג, המרצה, הגיע לכיתה אחר איחור של עשרים דקות מהשעה המיועדת. נארי תהתה לעצמה איך עד עכשיו אף אחד לא פיטר אותו. נארי, לא הייתה צריכה הוכחה ברורה יותר מלחייו האדומות של הוואנג בכדי להבין שהוא התבשם ושתה לשוכרה. הפליאה היחידה שהייתה לה היא איך דיקן האוניברסיטה ורכזי הלימוד נותנים לאוזלת יד הזאת להימשך?
כולם ידעו על אובדנו של הוואנג שהתרחש שנה קודם לכן, כאשר אישתו ושלושת ילדיו נהרגו בתאונת פגע וברח, בזמן שחצו את הכביש. מאות אנשים באו להלוויה ולא רק בגלל ההד התקשורתי שנוצר מחוסר היכולת של הממשלה למגר ולאכוף את התאונות המחרידות הללו. השיעור החל בלימוד שלבי חייהם של נגיפים ואופן ההתרבות שלהם , אחר חדירה לתא של יצור חי. נגיפים שברגע שהם מסתננים לתא יש לחלקם יכולת לחטוף את הגרעין, ולאחרים לסנתז מהריבוזומים את הדנ"א שלהם. כל זה היה כבר חומר שנארי הייתה בקיאה בו ולכן היא הרשתה לעצמה לשוט מעט במחשבותיה.
החלום שהביל אותה אתמול הרגיש לה אמיתי, אמיתי מידי. הדם שכיסה את ידיה ופניה, החום המבחיל שלו וטעם המתכת היו יותר מידי מוחשיים מכדי להיות רק חלום. התחבטה עם עצמה, ניסתה להבין תובנות מהקורס שלקחה בשנה שעברה במדעי המוח, על עצם העובדה שבזמן חלימה, ברגע שאדם מודע לחלומות שלו, הפוטנציאל הוא אדיר פי כמה וכמה מונים. הרגשות, החושים, הזמן, תפישת הדעת , והמקום היא בעלת מרחב יותר גדול. מצב שבו יש מחזור תמידי של רעיונות שנוצרים בפחות ממאית שנייה. והכאב הוא איזה חיווט שיש במוח ולכן כשהסכין ננעצה דרך גבה אל החזית, משהו בברוטאליות של המעשה הרגיש לה קצת יותר מזה. גם לאחר שהיא התעוררה מפוחדת ורועדת, גופה עדיין כאב. ליבה הלם בפראות אחוזת אמוק. וכאשר ניסתה לקום מהמיטה ולדדות אל עבר המבטח בכדי למזוג לעצמה מים, רגליה קרסו תחת משקלה, או שמא זה היה משקל ההלם שחוותה.
רצף מחשבותיה נקטע כאשר הוואנג שאל אותה מה ההבדל בין נגיף רנ"א חיובי לשלילי. להערכת נארי, כנראה שזאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא שאל אותה את השאלה כי כשהתעשתה היא הבחינה במבטים של הכיתה כלפיה.
-
רוצה רק לציין שהפרק הוא קצר כי רציתי לשמוע מה דעתכם ואם כדאי לי להמשיך ואני לא מבזבז סתם אנרגיה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
