אז האבא ההיפוכונדר שלי צדק,יש לי טסטוסטרון מאוד נמוך ואני חייב להוריד בדחיפות במשקל 40 קג' לפחות.וממתי זה חדש?כל חיי אני שמן דובון בלע סבון,אבל לא בגלל זה הכותרת.
ההורים שלי מעצבנים מבד"כ,אני לא יכול להגיד לאמא שלי "הי" מבלי שהיא תצא לי על הצורה ואבא שלי לא מפסיק לזיין לי את המוח לגבי העבודה שלי ולגבי לימודים והוא כנראה החליט שאני לא מעוניין ללמוד למרות שהתקבלתי לקורס (ועכשיו נשאר לחכות שהבני שרמוטה האלה יגידו לי מתי התאריך שבו אני אמור להתחיל) וממשיך לזיין לא ת'שכל בכללי.
מזיינים לי את המוח לגבי חברה,אבל אני לא מעוניין באחת.אני גם לא כזה מעוניין ללכת ולחפש לאיפה לדחוף את הזין שלי,למה?כי ככה בלאט.ומה יותר מזה?ולא רק ההורים,גם חברים שלי שלחלקם פשוט בא לי לדפוק סטירה מצלצלת לתוך הפרצוף בתקווה שזה יסדר משהו אצלהם בקופסא.אין לי איזשהו כוח מניע שמדרבן אותי ללכת למצוא זוגיות,זיון או בכלל לשפר את איכות החיים שלי.
הסיבה היחידה שאני הפחתתי משמעותית את הרגלי האכילה שלי היא בגלל שיש המון חולצות שאני אוהב שנהיו קטנות עלי,זהו.סטו.פיניטו.פסו נחוי.
ובעבודה?אני תקוע עם בכיינים חסרי יכולת ו2 מתוך 3 אלה נשים אז אלימות זאת פחות אופציה,אין לי זין לכלום ולשום דבר ואני מת כבר לחופש שיגיע בקרוב ושיזדיינו כולם.
והכי גרוע?אני כ"כ מנוזל כרגע (סטייל אלרגיה) שאני לא מצליח לקרוא ספר,אני כמה ימים לא קראתי ספר.אני לא יודע איפה לתקוע את עצמי אני לא מצליח להתרכז בכלום.עד מתי חיים?עד מתי הורים שבא לך להדביק להם סטירה אבל הם ההורים שלך אז אתה לא יכול?עד מתי חברים שנדחפים לאיפה שלא צריך?נמאס לי מהעולם הזה.
לא בא לי להתעורר מחר בבוקר,בא לי ללכת לישון ופשוט לא להתעורר.
ביום שישי אחרי העבודה לקחתי את המדרסים החדשים שלי מהחנות ועכשיו אחרי 5 שנים יש לי מדרסים טובים שאני אשכרה יכול ללכת איתם שזה פאקינג מעולה.בדרך חזרה באוטו פשוט נרדמתי כמו איזה סבל'ה וכשהגעתי הביתה בסביבות 1 פשוט התרסקתי על המיטה לאיזה 4-5 שעות.כשהתעוררתי שיחקתי שעתיים שלמות בHeroes III (משחק ישן וטוב,וכשאני אומר ישן אני מתכוון ל1997 ישן) ומאוחר יותר התקלחתי כמו מלך,התגלחתי ויצאתי החוצה לחורשה האהובה שלי עם מישקה,רפונזל,חרמנש,דגדוגית והגמד.
היום שיחקתי גם כמה שעות בHeroes III וחרשתי את ישראבלוג (היו לי 57 צפיות היום,אני יודע שזה לא הרבה אבל אני מקבל חצי מזה בד"כ),שמעתי המון בטובן וג'ז ושטפתי את הבית.ואחרי חודשיים בערך אני סוף כל סוף ראיתי את קוצ'י,היא הזמינה פיצה וישבנו אצלי במרפסת אני,היא,אחותי וידיד של קוצ'י מהלימודים.ליוויתי אותם לאוטו ועכשיו אני פה.
בלי קשר לסופ"ש ביום חמישי הגיעה חולצה של Ignea שהזמנתי ויחד עם החולצה הגיעה מכתב שאומר ככה:
“Dear Shmock,
Thank you for making a purchase and supporting the band. It really means a lot for our development.
אתמול בעבודה ניילתי את המכתב ועכשיו הוא מקשט לי את החדר.זה היה ממש מגניב לקבל מכתב תודה הסולנית של הלהקה,זה לשלוח מכתב מעריצים למעריצים.אני חורש על הלהקה הזאת בלופים כבר כמה חודשים והם מעולים.
אני אסיים בשיר שלהם שהם עשו יחד עם אומן ישראלי:
כמה שאני לא אוהב את הז'אנר המזרחי עם מטאל זה הולך מצויין,מדהים.
כי זה נראה לי קצת אידיוטי.דת זה דבר דבילי,ולהילחם בדת בבלוג זה גם דבילי כי אף אחד לא שם על זה (ומי כמוני יודע).יצא להיתקל ב"עדי יהוה" ברחוב פעם אחת (כן,הפאקרים האלה הגיעו גם לארץ) ונפנפתי אותם ואת כל "צדיק 5 דק' תפילין"/"צדיק תרומה לילדים לשבת"/"צדיק 5 דק' תפילה" ובחוץ זה המקום לסגור ולחסום אותם ככול האפשר.
ומי שבעד דת?נחמד לו וכף ימחה.למי אכפת?רוצה לשכנע אנשים בדיעה שלך?ישראבלוג זה לא מה שיעזור לך,לך החוצה ותנסה לדבר עם אנשים ומידי פעם תמצא אנשים שמעוניינים להקשיב.
מי שרוצה לפתוח על זה דיון בתגובות מוזמן,לדעתי יהיה מעניין.
וככה התחיל הספר הכי אלים שקראתי עד היום (לא חשבתי שאני אי פעם אגיד את זה).רבים מאיתנו ראו את הסרט ו/או שמעו עליו,אני אישית רק שמעתי עליו אבל עוד לא ראיתי אותו.אני שמעתי על הסרט הזה מחבר שאני מכנה "פיזיבובאלך כפרע עליו" וזה הסרט והספר האהובים עליו.ונתקלתי בסצנת (ספויילר!) האונס בה השחקן הראשי התחיל לשיר את "Singing In The Rain" וזה נחשב לאחד האילתורים הכי מוצלחים בעולם הקולנוע.אבל למה הספר גם הייתה הצלחה לא קטנה?בואו ואספר לכם (ספויילרים בדרך!):
זה ספר מאוד פילוסופי,הוא מתעסק במוסר מה הוא.האם להיות מוסרי זה פירושו להתנהג במוסריות ויהי מה?או שמוסריות היא להיות מוסרי מבחירה?או שזה מוסרי לקחת מבן אדם את יכולת הבחירה לא להיות מוסרי זה מוסרי כי הוא לא יכול פיזית ונפשית להיות לא מוסרי?מה זה מוסרי?האם זה להיות טוב?מה פירושו להיות טוב?את זה תגלו בחלק על העלילה:
הדמות הראשית שהנק' מבט שלה הכל קורה היא בחור צעיר בן 15 בשם אלכס.נער מאוד אינטילגנט עם יצר הרס ראוי להערצה שלא בא לכם להסתכסך איתו.הוא מנהיג כנופייה קטנה של ארבעה נערים (כולל אותו) שכל מטרתם היא לשתות חלב בבר שיש בו סמים ולעשות טרור במקומות שונים בלונדון.הוא שודד,אונס ורוצח מבלי לדפוק חשבון לאיש.יום אחד מזלו אזל והוא נתפס על חם ע"י השוטרים והגיעה לכלא שכעבור שנתיים הוא הועבר לתוכנית שתוציא אותו מהכלא.התוכנית הזאת כי שטיפת מוח ברוטאלית שגרמה לו לבחילה מעצם לחשוב על לעשות משהו לא מוסרי ואפילו מוזיקה.כעבור יומיים אחרי שיצא מהכלא וסיים את תוכנית השיקום שלו הוא ניסה להתאבד כך בשל זעזוע מוח הוא "נרפה" מהטיפול של התוכנית שיקום וחזר להיות האלכס המוכר שלנו.
בהמשך לעניין הפילוסופי,הספר הזה מנסה להראות לנו שבשביל לקום כמו שצריך על הרגליים צריך ליפול ממש חזק קודם.ואהבתי שהסופר משתמש בדמות שהיא בן אדם כ"כ נוראי בשביל להעביר את המסר הזה.ולנושא קצת שונה (ספויילר!) - הסלנג שאלכס והחברים שלו משתמשים בו,או "The Nadzat Talk".בספר הזה יש המון מילים ברוסית,ולא סתם ברוסית אלא ברוסית קלוקלת שלפעמים גם לדובר רוסית (כמוני) יהיה קצת קשה לקלוט בהתחלה ולא בכל המהדורות יש לקסיקון של פירושים בעמוד האחרון.יש פה קישור למי שלא דובר רוסית ומעוניין לקרוא את הספר וצריך לקסיקון,מי שכן מבין רוסית (גם ברמה מאוד פשוטה כמו שלי) יכול להבין לבד.
לדעתי זה נועד להיות עקיצה כלפע הסובייטים באותה תקופה כי אחרי הכל,הספר הזה יצא לאור ב1962 כשהמלחמה הקרה הייתה בשיא (משבר הטילים הקובני-אמריקאי קרה ב1962 וזה היה קצת יותר מעשור אחרי מלחמת קוריאה) ומנסה להגיד שאפילו לשפה רוסית יש השפעה רעה על העולם.אני לא חקרתי את העניין הזה של הסלאנג אבל לדעתי זאת הסיבה.
בסופו של דבר זה ספר לא משעמם בכלל,סה"כ 141 עמודים והוא בא מאוד ישר ולעניין.אני מאוד ממליץ עליו למרות שהסלאנג עלול להוות בעיה לחלק מכם.לי אישית הסלאנג הזה נתקע בראש והתחלתי להגיד לאנשים "אם אתה לא מאמין לי תנשק לי את הדובדבנים" ו"that is real horrorshow".זה ספר עם המון תיאורים של אלימות גרפית (שזה משהו שאני אישית מאוד אוהב) ואני מאמין שמי שיקרא אותו יהנה ממנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock