My Cave

היום בבוקר אני שוב לא שמתי לב לשעון המעורר אבל כן שמתי לב לסווש של המכוניות על המים (החלון שלי בחדר תמיד פתוח) וישר קמתי,2 דק' לאחר מכן אני שומע את השעון מעורר שלי.אני אוהב את החורף,אני אוהב את זה שיש לי תירוץ ללבוש את הג'קטים שלי מבלי שיסתכלו עלי מוזר כל השוטרים ברחוב,הגלידה לא נמסה והריח של הגשם.

אחד הדברים שאני הכי אוהב זה לשים אוזניות וללכת בגשם,ואולי היום אחרי העבודה תהיה לי הזדמנות :)

מה שמתנגן ברקע:

חברים של המשפחה עברו לגור אצלנו לחודש עד שימצאו חדשה,אבל איכשהו בלי קשר לפני כן הם סגרו טיסה לאמסטרדם ולפני הטיסה אחד מהם בא אלי ושואל "מה להביא לך?" ואני עונה ישר "pipe.אבל לא מעץ או מתכת,רצוי שיש" והוא הביא לי פייפ מאיזושהי אבן עם ראש של גולגולת ממש מגניבה.

למרות שאני נחנק כל פעם מחדש אופן עישון הירוק האהוב עלי הוא באמצעות פייפ,קשה לי להסביר למה.אני אוהב את התהליך של ההכנה,אני אוהב להחזיק את זה.החלק שאני הכי אוהב בסטלה של ירוק זה שהדמיון והמוח עושים ביניהם מירוץ שאתה בקושי עוקב אחריו,אבל ברגע שאתה אוסף את המחשבות שלך הכל נהיה חד ומדהים.אני אוהב כשיש לי כלי קבוע לשימוש חוזר (כל דבר,לא רק בשביל ירוק) ובניגוד לבאנג (שאני גם אוהב) הפייפ הרבה יותר יפה ומרגיש פחות נרקומני לעשן מזה.

הסופר C.S Lewis (מי שכתב את "The Chronicles of Narnia" בשנות ה50) נהג לתת שלל של ציטוטים יפים (כן,קצת קיטצ'י בשביל בחור שמכנה את עצמו "השמוק" אבל לכל אחד יש תחביבים קיטצ'יים כאלה ואחרים) וביניהם "A pipe gives a wise man time to think and a fool something to stick in his mouth" ("מקטרת מביאה לאדם חכם זמן לחשוב ואילו לטיפש משהו להחזיק בפה") ואני מאוד מסכים עם המשפט הזה (למרות שאני חייב להודות שאי שם בגיל 17 סתם שמתי מקטרת בפה בשביל להצטלם) ומאוד מתחבר אליו.

בזה אני אסיים את הפוסט הזה עם השיר שמתנגו במחשב שלי בזה הרגע:

אני עייף כי אני ישן חרא כבר תקופה,לא מתליח להירדם לפני 11 אבל נאבק שלא להירדם בעבודה ו/או עם חברים וזה פאקינג סיוט.היו פעמים שמישקה הייתה דופקת לי "שמוק אתה נראה חיוור,אתה בנפילת סוכר תאכל משהו מתוק" ואם מישהו רוצה להלחיץ אותי לרגע אז כל מה שצריך לעשות זה להגיד לי "אתה חיוור".עשיתי בדיקות דם לא מזמן ולא היה משהו יותר מידי וואו,היה חסר קצת ויטמין D אבל אני הרבה בשמש אז זה אמור כבר להסתדר ולא אמור להיות לי חוסר של סוכר,אם כבר להפך ואיכשהו כשאני כן אוכל מתוק אני מקבל בום לא מוסבר של אנרגיה.

זה פאקינג מתסכל לא לנסות להירדם בעבודה,מול החבר'ה והיום נרדמתי מול המחשב כשאני משחק League Of Legends וזה משהו שמעולם לא קרה לי.ביום שבת פשוט נרדמתי על הכיסא שלי כמו איזה סבא בן 90 עד שהטל' מתחילים להעיר אותי ואני כולי עם צאוור תפוס וכאכים בפרק כף היד בגלל התנוחה הכ"כ זוועה שהייתי בה (ובכל זאת נרדמתי) ובלילות אני לא מצליח להירדם.בלילות אני פתאום wide awake ולקראת הזמן שבו אני אמור להתעורר אני מתחיל להיות מנומנם.

אז כן,אלה הן צרותיי בחיים נכון לעכשיו ואני מקווה שאצליח לאזן את עצמי.עד אז שיהיה לכולם לילה טוב כי אני זז לקרוא קצת ולישון.

מה שמתנגן ברקע:

לפני שהייתי חורש על אהרי פוטר ו/או על טולקין הייתי חורש על Percy Jackson של Rick Riordan.מסוף ינואר 2016 עד אמצע מרץ 2016 אני סיימתי את חמשת הספרים בסדרה "Percy Jackson & The Olympians" ונהנתי מכל רגע.אז מה זה הספר הזה?זה ספר מיתולוגיה על האלים היוונים מהנק' מבט של הגיבור הראשי של הסדרה עם ההומור של הסופר.

הספר הזה מצחיק ומשעשע לכל מי שאוהב את הסדרה,מי שלא אוהב את הסדרה כנראה לא יהיה ממנו כ"כ.מי שרוצה להתעמק טיפה יותר בסדרה מאוד יהנה ממנו.

זה הספר שאלבוס דאמבלדור (Albus Dumbledore) הוריש להרמיוני גריינג'ר (Hermione Granger) בספר השביעי בסדרה של Harry Potter.הספר הזה הוא אוסף אגדות כמו האוסף של האחים גרים ושל אנדרסון רק של עולם אחר והוא הכי ידוע בסיפור האחרון שלו (סיפור מס' 5) "The Tale of Three Brothers" ("סיפורם של שלושה אחים") בגלל המתנות של המוות שתופסות כ"כ הרבה במה בספר האחרון של הסדרה.למעשה,חוץ מהחלק שבו רון מזכיר את "Babbitty Rabbitty" (סיפור מס' 4) בבית של קסנופיליאוס לובגוד (Xenophilius Lovegood) זה הסיפור היחיד שאנחנו שומעים עליו בסדרה כולה (בסרטים כולל).

אבל יש עוד 4 סיפורים מעבר לזה,והם באמת משעשים ומהנים לקריאה ויכולים לדבר לכל אחד מאיתנו בדיוק כמו הסיפורים של האחים גרים ושל אנדסון.הסיפור שהכי דיבר אלי באופן אישי היה סיפור מס' 3 - "The Warlock's Hairy Heart" ("ליבו השעיר של המכשף") שמדבר על בחור צעיר שלא מעוניין להתאהב בגלל שהוא רואה שחבריו מתנהגים כמו טיפשים כשהם מתאהבים ורואה ילדים כיותר צרות מתועלת ואז הוא מחליט להוציא את ליבו מהמקום באמצעות כישוף אפל.אני אישית מעולם לא באמת התאהבתי ואני גם לא ממהר,אבל אני כן אוהב לאהוב את האנשים החשובים לי ככה שלהוציא את הלב מהמקום לא הייתי מנסה (במידה והייתה לי את האפשרות להישאר בחיים אחרי זה),וכמו הבחור הזה אני גם רואה ילדים כמועקה ואני לא מעוניין בילדים עד סוף ימי חיי וגם לי כל החיים אומרים "אל תדאג,יבוא יום".אני לא אגלה לכם את הסוף בשביל להימנע מספויילרים מיותרים,אני ממליץ לכם בחום לקרוא אותו.

מה שמאוד מגניב בספר הזה הוא שיש לכל סיפור note שדאמבלדור כתב 18 חודשים לפני מותו לשעשוע האישי שלו ויש שם המון מידע,כמו ההגדרה של Warlock שזה משהו שמוזכר בספרים לפחות 12 פעמים לאורך הסדרה (אם אני זוכר נכון פעמיים בספר הראשון) וכל מיני חוקים בסיסיים של קסם.בnotes של סיפור מס'2 "The Fountain of Fair Fortune" ("המעיין של המזל הטוב") יש תיאור של המאורות של הספר הרביעי בסדרה מהזווית של דאמבלדור (חלק קטן מהם כשלוציוס מאלפוי מנסה להיפטר ממנו).בnotes של סיפור מס'1 "The Wizard & The Hopping Pot" ("הקוסם והסיר המקפץ") יש תיאור לאיך סיר "כמעט ערוף הראש" ניקולס (Sir. "Nearly Headless" Nick) מת טיפה יותר לעומק ממה שמוזכר לנו בסדרה.

כל מי שבאמת רוצה להכיר את העולם של אהרי פוטר יותר לעומק חייב לקרוא את הספר הזה,ממליץ עליו בחום והוא ממש לא ארוך (109 עמ' סה"כ).