My Cave

הסופ"ש הזה לא עשיתי כלום,ישבתי בחדר,קראתי וראיתי שיט ביוטיוב.אתמול החבר'ה רצו לעשות משהו אבל כבר נרדמתי ב10 וויתרתי על התענוג.היום תכננתי לשבת קצת עם הסקייטר אבל הוא לא יכל וכולי בבאסה.

מקווה שהסופ"ש שלכם היה יותר מעניין.

אז היום סיימתי את הספר הראשון בסדרה "The Kane Chronicles" מאת Rick Riordan וזאת פעם ראשונה שאני קורא יצירה אחרת מאת אותו הסופר (מבחינתי 12 הספרים שלו שקראתי עד עכשיו הם חלק מאותה היצירה מאחר 5 מתוכם הם המשך ישיר ל5 הראשונים ועוד 2 הם תוספת שקשורה ישירות ל5 הראשונים) וזה בהחלט שונה.

שמים לב שאותו הבן אדם כתב את זה,כי אחרי הכל זה מבוסס על מיתולגיה רק במקום יוונית מדובר במיתולוגיה מצרית.מדובר ב2 טינייג'רים שהם אח ואחות והם במקרה קוסמים,אבל לא סטייל J.K Rowling קוסמים אלא כמו במיתולוגיה המצרית קוסמים עם שרביט משנהב שנראה קצת כמו בומראנג ומדברים שם קצת מצרית (כן,למדתי מילים נורא בודדות במצרית).חוש ההומור קצת דומה ליצירה הקודמת שלו והיה איזה רפרנס שבו ת'ות' (Thoth - אל הידע והוכחמה המצרי) אומר שזה השם שהיוונים הדביקו לו כי הם החליטו שהוא עוד גרסא של הרמס (Hermes - השליח של האלים ובעל עוד כמה תפקידים) ואז הוא אמר "אם אשכרה הייתם פוגשים את הרמס הייתם יודעים ש.." ופה נגמר הרפרנס.

אני חייב להודות שבהתחלה קצת השתעממתי,כי התחלתי את הספר הזה מיד אחרי שסיימתי סדרה גאונית של דוד ריק (כן,הוא נותן למעריצים שלו לקרוא לו "Uncle Rick") שהייתי כ"כ שקוע בה שעד עכשיו רצים לי סנריוס בדיוניים בראש בזמן שאני נוסע באוטובוסים או סתם הולך AFK עם מוזיקה ואוזניות אבל זה בונה את עצמו ולקראת האמצע אני חייב להודות שאהבתי.אז נכון,המיתולוגיה המצרית פחות מדברת אלי בניגוד ליוונית וההיסטוריה המצרית פחות מדברת אלי בניגוד להיסטוריה הרומאית אבל יצא אחלה ספר ואני לא מתכוון להפסיק לקרוא את הסדרה.

אני ממליץ על הספר הזה לחובבי פנטזיה ומיתולוגיה,ובזה אני מסיים את הפוסט הזה.

שיר לסיום:

יש לי תחביב שהיה לרובנו בגיל הטיפשעשרה והוא לקחת שירים ולהעתיק אותם עם דף וכלי כתיבה ולשים על הקיר.בעבר אלה היו שירים של להקות,עם הזמן התחביב הזה דעך ואז הגעתי לגיל 21,הגיל שבו התחלתי לאהוב ספרים.

נכון,קצת מביך אבל זאת האמת.הסדרה הראשונה שקראתי הייתה "The Chronicles of Narnia" (מת C.S Lewis) וחיפשתי קצת מידע על הסופר וגיליתי שהוא היה פרופסור באוניברסיטת קיימבריג' ויש לו שלל ציטוטים באנטרנט (יותר נכון שהגיעו לאנטרנט,אחרי הכל הוא נפטר בשנות ה60) שאני מאוד אוהב (עוד תחביב עתיק יומין בהיסטוריה האישית שלי).אחרי שסיימתי את הסדרה הזאת קראתי את "Percy Jackson & The Olympians" (מאת Rick Riordan) אבל פחות חיפשתי אינופרמציה על הסופר הזה למרות שאהבתי את העבודה שלו לא פחות וישר אחריו התחלתי לקרוא את "The Hobbit" (מאת J.R.R Tolkien) ואצלו יש המון שירים.

אחד הדברים שהכי משכו אותי בספרים שלו אלה כל השירים,שרבע מהם היו אצלי על הקיר בדירה הקודמת ועכשיו חלקם מפוזרים בחדר הנוכחי שלי.ישבתי באנטרנט והעתקתי אותם עם דף ועט בהנאה רבה וקישטתי את החדר שלי.אלה השירים שהתחלתי לתלות בחדר שלי,שירים מספרים.יש לי את השיר The Sorting Hat  ואת The Hogwarts Song מהספר הראשון של Harry Potter (מאת J.K Rowling).

חוץ משירים יש לי את "2 הנבואות הגדולות" מהספרים של Percy Jackson,את השבועה של The Red Lantern Corps והאחרון שהוספתי לקשט לי את החדר זה פואמה.עכשיו,אני לא מעריץ גדול של שירה אבל זה תפס אותי כשצפיתי להנאתי בסרטון ביוטיוב (עוד תחביב שלי) והתחלתי לחפש אותו ובסופו של דבר מצאתי את השיר המלא.פעם ראשונה שפואמה תופסת אותי שלא בשיר מוזיקלי,לרוב אני משתעמם כשאני קורא או שומע אותן אבל את זאת אהבתי.

הlook של החדר שלי,המעורה שלי מאוד מעסיק אותי ואני מאוד אוהב לטפח את המעורה שלי בשרשראות,פוסטרים,ספרים ושירים.מי שמכיר אותי וראה את החדר שלי יגיד שהוא מפוצץ בכל מיני שטויות שלכל שטות יש את המקום שלה ויש סיבה למקום הזה.

היה לי את הfair share שלי בחלומות הזויים בחיים,תאמינו לי אבל זה פשוט מוזר בקטע אחר.לחלום הזה היה קשר ישיר למציאות בתוך הראש שלי ולא אוסף בולשיט מהמיץ זבל של התת מודע שלי.

יש לי פחד קל מלהתחיל ללמוד לנהיגה,עשיתי בעבר תאוריה והתחלתי שיעורים על משאית במסגרת קד"צ.אחרי התאוריה באתי בשיא הבטחון על ההגה ומפה לשם כשאני עדיין על הילוך ראשון אני נכנס באיזה בטון.אני קצת מפחד מכל העצבים בכביש ומכל האידיוטים למיניהם שאם אתחיל למנות את שמותיהם וסוגיהם הפוסט הזה לא יגמר בחיים.

אז בחלומי אני נוהג ותמיד באותה הנק' אני כמעט עושה תאונה,ובחלק מהמקרים אני כן נכנס במשהו וכן היה סתם בולשיט של המיץ זבל בתת מודע שלי אבל זה היה פחות קשור.וכשאני מתעורר אני זוכר כמעט כל פרט ואני שונא לזכור חלומות,אני אוהב פשוט לשכוח אותם ברגע שאני קם והולך להשתין.

כשמורחים אותי,כשאומרים לי "בסדר" לגבי משהו שהוא דיי קריטי לי אבל זה לא מתקדם לשום מקום והכי גרוע כשמזלזלים בי על סמך כלום ושום דבר בנושאים האלה.

אתמול היינו אני,רפונזל ומישקה איפשהו לתפוס משהו לנשנש עם קצת בירה ואחרי האוכל היה סניף של חנות ספרים.נכנסו לשם עקב התערבות קטנה שהייתה לי עם מישקה לגבי ספר שסביר להניח לא תמצאו בכל חנות ספרים למרות שמדובר בסופר מאוד מכובד שחובה ללמוד עליו אם בא לכם להשלים תואר בספרות וצדקתי.לא היה שם שום עותק של הספר ב3 שפות שונות והתחלנו לדבר עם המוכרת ובשלב מסויים שאלתי אם הם צריכים עובדים לסופ"שים והיא אמרה שכן ושאני אשאיר פרטים וכך עשיתי.

היום כל היום אני צמוד לטל' שלי וחמכנ לצלצול שפשוט לא הגיעה עד שבסוף לחישפתי את המס' של הסניף בגוגל והתקשרתי בעצמי ואמרו לי שלא צריך עוד עובדים,שבד"כ המנהלים מעבירים את זה הלאה לסניפים אחרים בשביל לעזור להם להשיג כוח אדם חסר ושבד"כ לא מתקשרים אם לא צריך אותך.רציתי להזמין לשם מונית,לדרוש את המנהל,לתת לו כאפה ולחזור הביתה.מן הסתם שלא עשיתי את זה אבל פשוט אמרתי לגברת בטל' שאני הייתי שמח לקבל טל' גם אם לא צריכים אותי וזה פשוט מעצבן.

והמקום שהזכרתי לפני כמה פוסטים?עד שרפונזל לא התקשר למנהלת שם חיכתי כמו דאלבאיוב,רציתי פשוט ללכת למשרד שלה ולשאול מה הולך,זה היה פשוט מעצבן.אני שונא את המריחות האלה,זה גם נורא מתסכל כי אני עוד מעט הולך לעבור ראיון לגבי לימודים ואני באופן קבוע הולך לאבד יום בשבוע של עבודה למשך שנה וחצי והקורס הזה עולה 8000ש"ח ואני חייב עוד קצת כסף גם אם לעבוד רק 2 או 3 סופ"שים בחודש.

לפעמים להיות "מבוגר" זה סתם קקי..