שלשום יצאתי בערב עם אביטל ומישקה.הרבה זמן לא ישבנו שלושתינו,הייתה תקופה שהיינו עושים את זה יותר.אכלנו במסעדה איטלקית ממש נחמדה ואז קפצנו לגלידה.אני חיכיתי ליציאה הקטנה הזאת כמו כלב שמחכה לטיול,אני כ"כ התגעגעתי למישקה שזה התחיל להיות עצוב.
אתמול קמתי כמו מלך בשעה נורנאלית לעבודה ואחרי העבודה ישבתי קצת אני והאלפית.מעולם לא יצא לנו לשבת רק אני והיא אבל גילינו שהיא לומדת ממש לא רחוק מהעבודה שלי והיינו ממש רעבים שנינו אז הלכנו לאכול פנקייקים כמו זוג שמנים.הטרלתי אותה כהרגלי והיה ערב ממש נחמד.
היה לי חסר.עצוב לי שאני כבר לא יכול לשבת איתן ארבעתנו בגלל דרמות מפגרות אבל לפחות אני מקבל אותן בחלקים.
הייתה תקופה שלכולנו היה יותר ניצוץ בעניים ועכשיו לאף אחד אין כוח לעשות כלום.אני מתחיל להאפיר ולאבד את כוחותי כאילו אני בן 80 ולא 28 ובקושי מצליח למצוא את הכוחות לכתוב את הפוסט הנוכחי.