לפני כמעט שנתיים עבדתי באחת הערים לידי במשך כמעט שנתיים.עבדה איתי מישהי שעם הזמן חיבבתי פחות ופחות אבל שמרתי (נורא ניסיתי לפחות) לשמור על קשר ידידותי.היינו צוות עובדים נורא מגובש ונורא פתוח,עד כדי כך שאני זכרתי תקופה ימי הולדת של חלק מהנכדים של אלה שעבדו איתי ואני עדיין זוכר חלק הימי הולדת.
אותה אחת הייתה אישה שהרשתה למצב הרוח המחורבן שלה להתפזר לכל כיוון ולפגוע באנשים.הייתה לה בעיה רצינית של דיכאון,ואמרתי לה לא פעם ולא פעמיים שתנסה טיפול כזה וכזה (ולא מתוך רוע) ותנסה למצוא עבודה בתחום אחר.לא תמיד הייתי נחמד ואני גם לא כ"כ מצטער על זה כי לרוב הגיע לה,כמו שאמרתי היא הרגישה בנוח לעשות דברים שפוגעים באנשים.
היה לה קטע שבכל פעם שמשהו טיפה כאב לה היא הייתה לוקחת כדור.הייתי אומר לה בצחוק "חלאס י'נרקומנית של כדורים שתי מים" והיא הייתה מחזירה לי "לך ילד חרא!!".היא הייתה מבוגרת ממני בכמה עשורים,יותר מבוגרת מההורים שלי אבל בכמה שנים יותר צעירה מסבתא שלי.היא נמאסה עלי יותר ויותר עם ההתנהגות שלה אבל בגלל ההנהלה האימפוטנטית אף אחד לא פיטר אותה.בנק' מסויימת זה (ועוד דברים) נמאסו עלי ואני הלכתי.
היה יוצא לי מהפה לא מעט פעמים "אוייש שתתאבד כבר!".אבל לא אמרתי לה את זה בפנים,זה הדבר היחיד שלא אמרתי לה בפרצוף בניגוד מוחלט להרגלי.כשעזבתי שמרתי על קשר עם רוב הצוות.וכעבור שנה סיפרו לי שהיא באמת הפכה לנרקומנית של כדורים.וסיפרו לי שחלק מהאנשי הצוות החדשים היו מוכרים לה כדורי שינה.פיטרו אותה והחזירו אחרי שבוע וחצי בערך כי אין להם עמוד שדרה לפטר אנשים שעושים סמים בעבודה.
אתמול כהרגלי שלחתי לכולן איחולי חג שמח לכבוד יום האישה בנינלאומי.והתחילה שיחה עם אחת מהן והיא סיפרה לי שהיא מתה.ספק התאבדות ספק מנת יתר.לעיתים רחוקות אני מצפה שבדיחות כמו "חלאס י'נרקומנית" יתפסו תפנית כזאת,אלה היו מהמקרים שלא אמרתי לה משהו במטרה לפגוע.האמת להיפך,אמרתי לה "טיפול זאת לא מילה גסה".אבל אין טעם לנסות לעזור למי שלא עוזר לעצמו ופוגע באחרים.
אני לא באמת מצטער על העקיצות והערות שהייתי זורק לכיוונה.אבל לא ציפיתי שזה באמת מה שיקרה איתה בסוף.אם נסתכל לאחור אף אחד לא אמור להיות מופתע אבל אני איכשהו הופתעתי לשמוע את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock