אז האבא ההיפוכונדר שלי צדק,יש לי טסטוסטרון מאוד נמוך ואני חייב להוריד בדחיפות במשקל 40 קג' לפחות.וממתי זה חדש?כל חיי אני שמן דובון בלע סבון,אבל לא בגלל זה הכותרת.
ההורים שלי מעצבנים מבד"כ,אני לא יכול להגיד לאמא שלי "הי" מבלי שהיא תצא לי על הצורה ואבא שלי לא מפסיק לזיין לי את המוח לגבי העבודה שלי ולגבי לימודים והוא כנראה החליט שאני לא מעוניין ללמוד למרות שהתקבלתי לקורס (ועכשיו נשאר לחכות שהבני שרמוטה האלה יגידו לי מתי התאריך שבו אני אמור להתחיל) וממשיך לזיין לא ת'שכל בכללי.
מזיינים לי את המוח לגבי חברה,אבל אני לא מעוניין באחת.אני גם לא כזה מעוניין ללכת ולחפש לאיפה לדחוף את הזין שלי,למה?כי ככה בלאט.ומה יותר מזה?ולא רק ההורים,גם חברים שלי שלחלקם פשוט בא לי לדפוק סטירה מצלצלת לתוך הפרצוף בתקווה שזה יסדר משהו אצלהם בקופסא.אין לי איזשהו כוח מניע שמדרבן אותי ללכת למצוא זוגיות,זיון או בכלל לשפר את איכות החיים שלי.
הסיבה היחידה שאני הפחתתי משמעותית את הרגלי האכילה שלי היא בגלל שיש המון חולצות שאני אוהב שנהיו קטנות עלי,זהו.סטו.פיניטו.פסו נחוי.
ובעבודה?אני תקוע עם בכיינים חסרי יכולת ו2 מתוך 3 אלה נשים אז אלימות זאת פחות אופציה,אין לי זין לכלום ולשום דבר ואני מת כבר לחופש שיגיע בקרוב ושיזדיינו כולם.
והכי גרוע?אני כ"כ מנוזל כרגע (סטייל אלרגיה) שאני לא מצליח לקרוא ספר,אני כמה ימים לא קראתי ספר.אני לא יודע איפה לתקוע את עצמי אני לא מצליח להתרכז בכלום.עד מתי חיים?עד מתי הורים שבא לך להדביק להם סטירה אבל הם ההורים שלך אז אתה לא יכול?עד מתי חברים שנדחפים לאיפה שלא צריך?נמאס לי מהעולם הזה.
לא בא לי להתעורר מחר בבוקר,בא לי ללכת לישון ופשוט לא להתעורר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock