לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים


it's my life

Avatarכינוי: 

בת: 37

ICQ: 301601343 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2008

יום מלא באהבה


חלמתי חלום ממש מתוק, על מישהו ממש חמוד וחתיך שמלמד אותי לצייר, בשלב מסויים אני מסתכלת עליו מצייר ואומרת לו ''לי אין שום דבר שאני כ''כ אוהבת לעשות כמו שאתה אוהב לצייר'', זה נורא מפליא אותו, ואז הוא אומר לי ''אז בגללי את לא מפספסת אף שיעור''- קצת מעורפל, אבל זה היה חלום יפה... למרות שזה לא נשמע ככה

התעוררתי עם חיוך, ואפילו היה לי חשק להתאפר קצת.

אני חושבת שזה שקמתי ככה עם מצב רוח חיובי, שינה את כל היום.

כשחיכיתי לאוטובוס ילד בכיתה ד' התחיל איתי, התלהב מהמדים, אמר ש''הוא הולך לטבוע אותי כ''יש לך שיער שחור ועיניים שחורות'' ולא נתן לי לעלות לאוטובוס כשהוא הגיע.- בסוף עליתי.

זה היה מצחיק.

אחרי זה (אחרי איזה 5 שעות) כשהגאתי למז''י מי שהייתי אמורה להפגש איתה היתה בדיון, אז ישבתי קצת עם החיילים שלה, והם היו כאלה נחמדים, ובאמת הזמן טס לי, היה שם אחד נורא חמוד שדיברתי איתו מלא, ואז כל אחד ששאל אותי משהו הוא אפילו לא איפשר לי לענות, וענה במקומי, היה נראה שהוא באמת מתעניין. 

לפעמים אני שוכחת כמה קל לי להתחבר עם אנשים.

 

הראיון היה בסדר, תגיע תשובה- אם כן, ואם כן לאן, תוך כמה ימים.

אני מקווה לטוב.

כלומר אני יודעת שיהיה טוב, כי היא אפילו שאלה אותי לאן אני מעדיפה ללכת, אמרתי שנחל, או צנחנים.

הלוואי שזה יצליח:)

 

היה לי יום ממש נחמד- פתאום כבר לא כ''כ מעצבן אותי שהגאתי לשם סתם אתמול ושלשום, או ששחכתי את האמפי בבית.

היה לי יום באמת נחמד.

 

חוץ מזה שעכשיו אני קוראת ספר ''משאלה אחת ימינה'', אני ממש מאוהבת בדמות, זה ממש כאילו נכנסתי לתוך הנשמה שלו, ואני מרגישה שאני ממש מכירה אותו לטוב ולרע, אני יודעת שזה יכול להיות רק ההרגשה שלי והדימיון הפורה שלי.- אבל זו פעם ראשונה שזה קורה לי.

בכל אופן זה ספר מומלץ.

 

יום נפלא לכולם:)

נכתב על ידי , 26/2/2008 18:30   בקטגוריות שמחה, אהבה ויחסים, אופטימי, צבא  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דניאל ב-1/3/2008 20:05
 



פוסט אופטימי לשם שינוי


אז... אחרי שני הפוסטים האחרונים, הרגשתי צורך לכתוב פוסט קצת יותר אופטימי, וכשמחפשים סיבה לשמוח תמיד מוצאים משהו...

לא?

יום ראשון, סוף סוף, יש לי ראיון במז''י בנוגע לשינוי שיבוץ, באמת הגיע הזמן כבר:).

אז כן!!! אני מתכוננת נפשית ללחפור הרבה על זה ש- ''אני ילדה שגדלה בנתנועות נוער, ושזה פשוט אבל נוראי ששיבצו אותי בבסיס חפשנים כ''כ איום, שאני לא עושה כלום ושאני כ''כ מתוסכלת מהמצב''.- טוב או לפחות משהו דומה.

 

חוץ מזה היום פעם ראשונה אחרי 9 חודשים שאני שם, שהרגשתי קצת שייכת.

 חזרתי הביתה עם עוד קבוצה של אנשים מהבסיס, ופשוט היה לי נורא נחמד. גיליתי שיש אצלנו אנשים שהם לגמרי סבבה, גם אם צריכם לחפש ממש טוב, ואולי בגלל זה.

פתאום קצת מפחיד אותי לעזוב...- קשה לי להאמין שאני באמת אומרת את זה. כי לעזוב את סנג'ין זה מה שרציתי מהרגע הראשון שנכנסתי לשם.

אבל לעזוב לסגור, אחרי ששם לא עשיתי כלום במשך כמעט שנה, זה מפחיד.

ובכל זאת משמח.

מוזר קצת, לא?

 

בנוסף, השבוע דיברתי עם אורן, הוא חוזר הביתה לשבת ואנחנו נפגשים סופסוף אחרי המון זמן, שוב- אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל התגעגעתי אליו.

והוא אמר לי שהוא אלי.

אז זה נחמד.

 

טוב המקלדת שלי מתחילה לעשות מה שבא לה- שזה לכתוב ג כשאני לוחצת על כ או דברים כאלו, וזה סימן שאני צריכה לסיים.

 

אז לילה טוב.

ממני 

נכתב על ידי , 21/2/2008 20:40   בקטגוריות צבא, אופטימי, שמחה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-25/2/2008 16:32
 



ואני חשבתי שזה זמני.


דיי פשוט נמאס לי.

אני חייבת לעבור מהבסיס הזה!!!

חייבת...

כלום לא קורה עם זה.

למען השם, אני מתנדבת!!! למה אני אמורה לסבול ככה? למה הכל לוקח כ''כ הרבה זמן?

פשוט נמאס לי!!!

לא טוב לי בכלל...

האמת שלא הייתי כזו פסימית מאז גיל 15, ואז אני הייתי עוד יכולה להתנחם בעובדה ש''אני מתבגרת, וכל המתבגרים חושבים שאף אחד לא מבין אותם ושהם היחידים שרוצים למות, בכל העולם כולו''- או משהו כזה.

נכון, עכשיו אני לא רוצה למות, אני רק רוצה שיהיה לי טוב, אבל עצם זה שאני בכלל חושבת על זה אחרי כ''כ הרבה שנים שהכל היה פחות או יותר בסדר, זה מפחיד אותי.

למה אני אמורה להגיע למצב כזה בגלל הצבא?

 

למרות כל מה שאני מרגישה התרחש היום משהו מאוד מיוחד בשבילי.

נתתי את השיר שכתבתי מלפני כמה פוסטים לאגוסטו- ארגנטינאי הורס מהבסיס שלי, והוא הלחין לי את השיר, היום הוא השמיע לי.

זה בכלל לא היה נשמע כמו השיר שלי- למרות שזה כן היה, הוא אפילו לא שינה כלום.  

זה היה פשוט מדהים!!! 

חוץ מזה עצם העובדה שהוא ממש ישב וחשב על מנגינה ואז ניגן את זה בגיטרה ובפסנטר ומצא משהי שתשיר, והכל בשבילי, ואפילו בלי שביקשתי, גורמת לי לבכות.

אולי מהתרגשות.

זו פעם ראשונה שמלחינים לי שיר, ואני כותבת כבר מכיתה ו'.

ממש התרגשתי היום.

 

שיהיה לכם יום טוב.

מקווה שמתישהו יהיה גם לי טוב.

נכתב על ידי , 20/2/2008 19:00   בקטגוריות כישלון, עייפות, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור, צבא, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של it''s just me ב-20/2/2008 20:09
 



לדף הבא
דפים:  

32,923
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להארנבת של דוק קספר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הארנבת של דוק קספר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)