האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אכן.

זה מוזר, מוזר טוב. אבל זה משונה.

לא הייתי בבית מה28.4. הזמן הכי ארוך שהיה לי. ועכשיו אני שוב כאן. במחשב מורידה שירים מהאימיול- כמה קל ופשוט לחזור לדברים הרגילים שאוהבים, וכמה קשה להתרגל למקום חדש.

זה מדהים.

אז טוב, חל שיפור ענק במצב רוח שלי, אני הולכת, בעזרת קביים, אבל זה זמני. וחוץ מזה אני הולכת שוב, אחרי חודשיים ומשהו של בטלה.

ואני שוב מתרחצת לבד והולכת לשרותים לבד.

אני יודעת שאלו דברים יומיומיים, אבל זה מרגש אותי כי ברגע שאין לך את האפשרות לעשות אותם וצריך לחכות למישהו שיבוא לעזור לך, זה קשה. ומאוד לא נעים.

אז זהו, אני כמעט הבראתי לגמרי, יום שבת בערב אני חוזרת לבית החולים כדי להמשיך בשיקום, אבל המצב כבר טוב, וכן, עכשיו אני מבינה שיצאתי בזול.

יש לי שתי רגליים ושתי ידיים ואני אמשיך ללכת ולתפקד.

פתאום זה כבר לא נראה לי כ''כ ברור שיש את האפשרות הזו.

ממש הייתי רוצה שמי שקורא את זה עכשיו יבין שהחיים חשובים, אפילו שיש בהם המון איכסה. הם חשובים.

והם יכולים להשתנות בשניה.

לטוב או לרע.

תזכרו את זה.

ותעשו מה שאתם מבינים.

סוף שבוע מקסים לכולם.

ממני.