האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

לפעמים ממש קשה לי עם הלונגראנד.

אני אוהבת את העבודה הזו רוב הזמן, ובאמת מעריכה את זה שהם מעסיקים אותי, למרות שאני חיילת ויכולה לעבוד ממש מעט ורק בסופי שבוע.

אבל עכשיו, חופשת פסח, וקיבלתי הצעה ברגע האחרון לעבוד בפסטיבל הצגות ילדים בחיפה, ולפתוח פינת יצירה.

זה רק שעתיים ביום אבל אני מרוויחה כמו משמרת של 6 שעות בלונגראנד.

וזו באמת עבודה נחמדה, אנחנו 3 בנות ובן וכל היום יוצרים עם ילדים זה ממש כיף, כל הג'ינס שלי מלאים בנצנצים ודבק אבל זה אופנתי... לא?

חח...

כמובן שזה רק לימי הפסטיבל.

אז מצאתי מחליפים, לאתמול ומחר, ולהיום מצאתי 5 שהסכימו להחליף אותי.

אבל אחיכם פסל את כולם.

כ''כ התעצבנתי, כעסתי ושנאתי אותו.

ואני עדיין מעוצבנת.

אבל היום כשבאתי לדבר איתו, הוא עמד מולי, קרוב מידי, והריח שלו הגיע אלי, ריח כ''כ טוב.

ואז כבר לא יכולתי להגיד כלום.

לא יכולתי לכעוס, או לשנוא או אפילו לאהוב.

לא יכולתי כלום.

רק להרגיש מטומטמת וטיפשה.

אתמול יצאתי עם משהו ממש חמוד, היה נחמד, טיילנו בטיילת לואי- לחיפאים שמכירים.

ולאלו שלא, זו טיילת בראש הכרמל ואפשר לראות ממנה את כל חיפה, זה מקום יפיפה.

קצת נסחפתי איתו, במיוחד אחרי שחשבתי לעצמי כזה ''זה דייט ראשון ואת לא אמורה להתנשק איתו!!''.

אבל הוא באמת חמוד.

עם האחרים דיברתי ואמרתי להם שאני לא מעוניינת כרגע בכלום. וזהו.

אני לא חושבת שהם יהיו עצובים או משהו.

אני לא כזה הפסד גדול.

אז זהו.

יום טוב לכולם...