אז... אחרי שני הפוסטים האחרונים, הרגשתי צורך לכתוב פוסט קצת יותר אופטימי, וכשמחפשים סיבה לשמוח תמיד מוצאים משהו...
לא?
יום ראשון, סוף סוף, יש לי ראיון במז''י בנוגע לשינוי שיבוץ, באמת הגיע הזמן כבר:).
אז כן!!! אני מתכוננת נפשית ללחפור הרבה על זה ש- ''אני ילדה שגדלה בנתנועות נוער, ושזה פשוט אבל נוראי ששיבצו אותי בבסיס חפשנים כ''כ איום, שאני לא עושה כלום ושאני כ''כ מתוסכלת מהמצב''.- טוב או לפחות משהו דומה.
חוץ מזה היום פעם ראשונה אחרי 9 חודשים שאני שם, שהרגשתי קצת שייכת.
חזרתי הביתה עם עוד קבוצה של אנשים מהבסיס, ופשוט היה לי נורא נחמד. גיליתי שיש אצלנו אנשים שהם לגמרי סבבה, גם אם צריכם לחפש ממש טוב, ואולי בגלל זה.
פתאום קצת מפחיד אותי לעזוב...- קשה לי להאמין שאני באמת אומרת את זה. כי לעזוב את סנג'ין זה מה שרציתי מהרגע הראשון שנכנסתי לשם.
אבל לעזוב לסגור, אחרי ששם לא עשיתי כלום במשך כמעט שנה, זה מפחיד.
ובכל זאת משמח.
מוזר קצת, לא?
בנוסף, השבוע דיברתי עם אורן, הוא חוזר הביתה לשבת ואנחנו נפגשים סופסוף אחרי המון זמן, שוב- אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל התגעגעתי אליו.
והוא אמר לי שהוא אלי.
אז זה נחמד.
טוב המקלדת שלי מתחילה לעשות מה שבא לה- שזה לכתוב ג כשאני לוחצת על כ או דברים כאלו, וזה סימן שאני צריכה לסיים.
אז לילה טוב.
ממני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
