דיי פשוט נמאס לי.
אני חייבת לעבור מהבסיס הזה!!!
חייבת...
כלום לא קורה עם זה.
למען השם, אני מתנדבת!!! למה אני אמורה לסבול ככה? למה הכל לוקח כ''כ הרבה זמן?
פשוט נמאס לי!!!
לא טוב לי בכלל...
האמת שלא הייתי כזו פסימית מאז גיל 15, ואז אני הייתי עוד יכולה להתנחם בעובדה ש''אני מתבגרת, וכל המתבגרים חושבים שאף אחד לא מבין אותם ושהם היחידים שרוצים למות, בכל העולם כולו''- או משהו כזה.
נכון, עכשיו אני לא רוצה למות, אני רק רוצה שיהיה לי טוב, אבל עצם זה שאני בכלל חושבת על זה אחרי כ''כ הרבה שנים שהכל היה פחות או יותר בסדר, זה מפחיד אותי.
למה אני אמורה להגיע למצב כזה בגלל הצבא?
למרות כל מה שאני מרגישה התרחש היום משהו מאוד מיוחד בשבילי.
נתתי את השיר שכתבתי מלפני כמה פוסטים לאגוסטו- ארגנטינאי הורס מהבסיס שלי, והוא הלחין לי את השיר, היום הוא השמיע לי.
זה בכלל לא היה נשמע כמו השיר שלי- למרות שזה כן היה, הוא אפילו לא שינה כלום.
זה היה פשוט מדהים!!!
חוץ מזה עצם העובדה שהוא ממש ישב וחשב על מנגינה ואז ניגן את זה בגיטרה ובפסנטר ומצא משהי שתשיר, והכל בשבילי, ואפילו בלי שביקשתי, גורמת לי לבכות.
אולי מהתרגשות.
זו פעם ראשונה שמלחינים לי שיר, ואני כותבת כבר מכיתה ו'.
ממש התרגשתי היום.
שיהיה לכם יום טוב.
מקווה שמתישהו יהיה גם לי טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
