האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

ככה זה התחיל

הוא- ''אז מה עשית בצבא?''

אני- ''הייתי משקית חינוך''

הוא- ''כן, יכולתי לנחש את זה, מתאים לך את נראת כזו שקטה שאוהבת ללמד''

אני-  שותקת, מסמיקה, שותקת, מאדימה יותר, וחושבת לעצמי ''כמה חמוד שהוא חושב שאני שקטה ולא סתם חסרת ביטחון''

אני- ''תגיד מה אתה עושה בסלבסטר?'' מנסה לברר אם  יש לו חברה בדרך אלגנטית

הוא- ''את רוצה להציע לי לעשות משהו?''

אני- ''כן''- בטון בטוח  וודאי מידי.

אני- מסמיקה מהאופן הישיר שבו עניתי, משפילה מבט באופן לא רצוני אבל אוטומטי.

אני- מבינה איזו שטות עשיתי.

אני- ''זאת אומרת, כאילו, אני, אני עובדת היום, בכל זאת, אתה יודע...''- אפס בהבעה בעל פה.

הוא- מצחקק, מסמיק- שלא תחשבו שלא שמתי לב.

אני- משנה נושא מהר.

הוא- ''איזה טבעת יפה יש לך''

הוא- ''איזה תיק יפה''

הוא- ''איזה ריח טוב''

- אני לא רגילה לקבל כ''כ הרבה מחמאות.

-אחרי כל זה-

הוא מספר לי על עצמו.

הוא- ''את יודעת, אני גר לבד, כאילו עם חברה שלי, אבל לבד''

אני- חושבת '' אה אה אז כן יש לו חברה''

מסכנה- אל תאמינו לאנשי מכירות, זה ככה בטבע שלהם. לפלרטט.