מצד אחד אני מרגישה שהפחד והכמיהה להשאר באיזור הנוחות משתקים אותי, וזה מה שמונע מדברים להתרחש.מצד שני, זה בסדר שיש גם תקופות שקטות שבהן אני לבד. ואני לא צריכה להכריח דברים לקרות, אלא פשוט להניח שלאט לאט זה יקרה בטבעיות.
היו לי תקופות של יובש בחיים, עם זאת היו גם המון תקופות משוגעות ומליון חוויות שכיף להזכר בהן.
אני בעיקר לא רוצה לעשות מלחיצים שיכולים להביא אקשן כי אני מנסה לקחת את החיים האלו ברצינות. אני רוצה לדעת שאני קמה ביום שאחרי אחרי שאני ישנה ונחה כמו שצריך כדי שאוכל להמשיך לעבוד. מנסה להתרגל לעבוד במהלך רוב שעות היום.
בכל מקרה, הכל מרגיש די נחמד היום. בחמישי אמורה להיו בחינה מלחיצה ואני הולכת לעבור אותה כמו גדולה, כי זאת רק בחינה ואני מתחילה להלחץ כי אני באמת רוצה להצליח בדברים, שלא כמו בתיכון שלא היה לי אכפת במיוחד מרוב המקצועות. אני שמחה שעכשיו כן אכפת לי.
המורים שלי נותנים לי משובים חיוביים בעיקרון, ורובם מקדישים לי תשומת לב גם מחוץ לשיעורים אם יש צורך. המורה לפולקלור אפילו הגיע לקונצרט שהשתתפתי בו! אני מרוצה ואפילו מאוד. ככה מורים צריכים להיות, קצת מחזיר תקווה באנושות.
השמנתי אש, היו לי כמה ימים של מאנצ'ים. אבל הכל טוב, לא בטוח אבל כניראה שזה נגמר הסבב הזה של התיאבון הלא נגמר. נתראה בסבב הבא. לא רוצה לחשוב על להשקל אפילו ופשוט לאכול כמו שצריך בימים הקרובים ולא סתם לדחוף אוכל לפה כי אני רוצה לדבר עם מישהו ואני רוצה להיות יפה ואני רוצה חוויות ואני רוצה קריירה.
אלוהים יודע מה אני עושה בשתיים בלילה מול המחשב, כותבת פוסט חסר פואנטה, שומעת שירים נוסטלגיים וגם קצת חדשים. אבל לא נורא, LET IT BE כמו שאומרים חכמנו.
עכשיו כשאני קצת מסטולה מעייפות כבר אני יכולה לתת לעצמי טיפ שימושי מאוד שהוא - צ'יל. באמת. העולם לא נגמר עם כל בחינה, וזה שאני חור בהשכלה מהלך זה בסדר, לפחות אני שרה יפה. חח סתם פשוט ללמוד המון ולקחת דברים בקלות זה הפתרון.
יש לי פיפי
ואני לא יכולה להבטיח שאני הולכת עכשיו לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
notyou
