Food and Inner Peace

אמנם לא למדתי היום, אבל היום מותר לי.

הבחור קצת אדיוט עם הדרך המפגרת שלו לגרום לי להתעצבן. ההודעה האחרונה שכתבתי לו לפני כמה שעות הייתה בנוסח: "למה את כותב ולא עונה, מה עובר לך בראש?"

חושבת ברצינות פשוט לבטא את הרגשות שלי ביתר בהירות בעתיד הקרוב, זה יכול לעזור לי עם הלחץ והתקיעות הפנימית שאני חווה כתוצאה מההמנעות. שיחשבו שאני לא מעודנת, אפילו קצת משוגעת. עדיף את זה מאשר שירשו לעצמם לשחק איתי.

מחר חזרה עם תזמורת. עם פאקינג תזמורת סמפונית ומנצח. ואני סולנית. ואולם ענקי. מחר הולך לחוות את האולם הזה בפעם הראשונה, ולהכיר באופן לא אישי בכלל את התזמורת, שאר הזמרים והמנצח. אני מקווה שאמצא חן בעיניהם והם לא יתלחששו ביניהם על כמה אני תת רמה ועל איך שהגעתי להשתתף בקונצרט הזה בגלל פרוטקציות.

מרגישה טיפה חסרת סבלנות כלפי אנשים. אבל הכל טוב, לא שאני צריכה לתקשר איתם יותר מדי במצב הנוכחי שלי.

מתהלכת ברחובות, לפעמים המבט פוגש מבט של מישהו אחר. בקונס לפעמים אומרת שלום, לפעמים סמול טוק. השיא זה כשאבא מתקשר. וזה הכל סה"כ.

מצד שני הייתי רוצה להתקרב קצת לכמה אנשים שאני כבר מכירה קצת, או להכיר אנשים חדשים ולבלות איתם. אבל כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת על ליזום, על לנסות למצוא חן, על לנסות להזרים, על להיות מבולבלת, על להתאכזב בסופו של דבר, על להרגיש חור בהשכלה מהלך.

אני צריכה לנוח, לצבור כוחות ואולי קצת אמון במין האנושי.