נגמר. הזמן שבילינו יחד היה קצר יחסים לזמן שאנחנו מכירים.בדיעבד אני מבינה שכל הזמן הזה יותר הרגשתי לחוצה והעלתי צפיות יותר ממה שבאמת נהנתי מזה.
באמת רציתי שזה יעבוד הפעם.
כל מה שהיה לי בשנים האחרונות היה בלי צפיות גבוהות, והרגשתי שאני יכולה לוותר בקלות. חברות, זוגיות, סתם משהו לא ברור.
אבל הפעם הגעתי למצב שאני באמת רוצה להמשיך להפגש עם הבן אדם.
וכמובן, כמובן שזאת הייתה טעות. כי לצפות למשהו מבני אדם זאת טעות. טעות גדולה שגוררת מרירות גדולה. למה אני לא לומדת מהנסיון שלי?
וכן, זה מתסכל אותי. אני בשר ודם ואני מתבאסת משטויות כאלו.
כי אני חיבבתי אותו. קיבינימט אני באמת חיבבתי אותו.
כמו פיסת פתאטיות עם גפיים (ללא ראש על הכתפיים כמובן), באופן לא מכוון אני רציתי לקבל ממנו הודעות, רציתי שיזמין אותי להפגש. רציתי שינשק אותי.
וזה מדהים שהיו לי קשרים של שנים עם אנשים כאשר ידעתי שאני לא מקום ראשון בשבילם וקיבלתי והפנמתי את זה, ובן אדם שפגשתי שלוש פעמים והכרתי לפני שבועיים משפיע עליי ככה.
מביך אותי שאני כזאת רגשית בעניין הזה, אבל כפי שהסברתי בפוסט הקודם, אני מעדיפה להראות כאן את החולשות שלי בשביל לא להוציא את זה בנוכחות בני אדם בחיים האמיתיים.
די מטומטם מצידי לחשוב שלהכיר אנשים חדשים ולבלות איתם קצת זמן יהיה רעיון טוב. זה סתם מערער אותי ומוציא מריכוז. נגיד היום לא למדתי בכלל.
אה, ועברתי לדירה החדשה. עכשיו אני לבד לבד לבד. לא אתן לאף אחד להכנס למרחב הפרטי שלי יותר. אין לי חברים. אני רק מתקשרת לפעמים פה ושם. לא לסמוך ולא להשען על אף אחד. גם ככה אני לא מקום ראשון בשביל אף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
notyou