למה אנשים לא עונים להודעות?למה מתקשרים, מתקשרים, והכל אחלה ואז קובעים להפגש ואז הצד השני פשוט נעלם?
ואז עוד כותבים לי מה נשמע יום אחרי.
אני לא ממש מבינה באיזה קטע דפוק זה קורה. אנשים פשוט לא מבינים כמה יקר הזמן שלי.
ועיקר התעלומה טמונה בחוסר העקביות. אז כן, היה מקרה שלמישהו ירד ממני בקטע טוטאלי (וזה לא כי אני לא מדהימה - זה כי הוא שוביניסט בור והבהיל אותו שאני יוזמת). ברוב המקרים זה היה פשוט מטומטם מכל צורה שמסתכלים על זה. ולא, אני לא מדמיינת. הם כתבו ואמרו לי דברים מסויימים שלא יכולים להתפרש בשום צורה אחרת מאשר שהם מעוניינים לפתח ולתחזק קשר, ואז פשוט קורים מקרים מהסוג הזה. אני מתייחסת לכל סוגי הקשרים, לא רק זוגיים.
אני פשוט לא מבינה. בכלל.
האמת שיש לי כמה הנחות שאני מתלבטת ביניהן:
1. אנשים לא יציבים נפשית, שזה כניראה אומר פיצול אישיות או דו-קוטביות.
2. עניינים שקשורים בסמים או אלכוהול במינונים גבוהים.
3. מקבלים אורגזמות מלשחק באנשים ולהרגיש כאילו הם מנצחים באיזושהי תחרות.
בכל מקרה, נכתב מה שנכתב. הזמן והריכוז שלי כל כך הרבה יותר מדי חשובים בשביל לבזבז אותם על יחסי אנוש.
יש לי יותר מדי נסיון במקרים האלה. ולנסות להאחז בנואשות בבני אדם ולנסות לעורר בהם רגשות חיבה כלפי היה ונחתם בגיל 12.
כמובן שיש קשרים שכן עובדים לפעמים והכל אחלה. רק שעכשיו עם המעבר כל מה שכבר עבד לא ממש תקף.
אז כן, בייסיקלי אין לי חברים כרגע. רק אנשים להתכתב איתם. ולפעמים אני ממש שונאת להתכתב כי זה לא באמת לפגוש את הבן אדם וזה גורם לי להסחת דעת כשאני מנסה ללמוד.
ואני חוזרת על מה שהמשכתי להזכיר בהרבה מהפוסטים הקודמים שלי - הרעיון שאדם זקוק לחברים קרובים לא בהכרח תקף במקרה שלי.
איך אני אמורה להבין את זה שמישהי מלווה אותי הביתה עם זרוע שלובה בשלי וחיוך ענק אומרת לי "אני אשמח אם נהיה חברות ונבלה ביחד!" ואז אחרי שאנחנו קובעות מבטלת לי עם סמס באותו היום (שד"א לא היה נשלח אם לא הייתי שואלת) בטענה שהיא חולה, ומאז לא כתבה לי יותר? למה הוא אומר לי דברים כמו "אפשר ללכת לפה ולשם בפעמים הבאות, אני אשמח ללכת איתך" ו"אני עייף... הלוואי ויכולתי לשתות איתך תה עכשיו" וכשאני יוזמת מפגשת הוא נעלם? באיזה עולם הגיוני אני מנסה לארגן לעצמי מפגש יום הולדת, פותחת קבוצת וואטסאפ, מליון ואחד אנשים מאשרים שהם יבואו ואז מוצאת את עצמי במקום המפגש בשעה שנקבעה לבד עם שתייה וחטיף? (אחר כך עברתי למקום אחר והתחילו לזחול קצת אנשים, אבל הרגשתי פתאטית בקטע הסטרי בכל מקרה).
כשהגעתי לכאן ניסיתי לפתוח את הראש. אפילו הורדתי טינדר, האפליקציה שבחיים שלי לא האמנתי שאעשה בה שימוש אי פעם (כמובן שהיא הולכת להמחק מהטלפון שלי אחרי שאעבור עם הבחור היחידי שאולי אפגוש לצ'אט אחר).
אני לא אומרת שאני הולכת להתבודד עכשיו בכוח. אבל אני לא אטווה את הכורים האלו לבד ואבזבז על זה אנרגיה. אני פשוט אזרום ומה שיהיה יהיה. טבעי שבאיזשהו שלב כמה מהקשרים הרופפים שכרגע כבר יש לי יקבלו איזשהו עומק, אבל אני לא הולכת לכוון וללכת לקראת זה כמו לדוגמא איך שאני מכוונת בלימודים. מי שיראה נכונות עקבית ועיקשת (בגבול הטעם הטוב כמובן) וימצא חן בעיני - למה לא. כל השאר הם סתם אנשים שיש עוד מליונים כמוהם בשבילי.
בכל מקרה, זמן טוב ללכת לישון. בזבזתי יותר מדי זמן על הפוסט הזה, אבל היה לי חשוב להבהיר לעצמי מה אני חושבת בעניין הזה וכיצד כדאי לי לנהוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
notyou