כבר לא יודע

בפגישה האחרונה (והראשונה) עם הסקסולוגית, וגם באלה עם הפסיכולוגית, הבנתי שמכיוון שאני לא יודע לדבר רגש, קשה לי להיכנס למערכות יחסים רגשיות.

אני שם בצד את העובדה שגם מערכות יחסים חבריות, משפחתיות, מקומות עבודה ועוד הן רגשיות. 

היא אמרה לי שאני חייב לדבר רגש. 

ואני מנסה, רק שאני לא יודע. 

אז ניסיתי

לקחתי על עצמי לנסות לדבר רגש.

אני נמצא עכשיו בתקופה עמוסה בעבודה, וזאת הייתה הזדמנות לספר לחברים כמה קשה

אבל זה לא עבד

גם כשאמרתי "קשה לי" או "אני צריך תמיכה" זה לא הלך למקום רגשי אלא שכלתני, רציונלי, לוגי, ועוד מילים ניהוליות.

מזכיר לי את הפעם ההיא שדיברתי עם חבר על קושי מסוים והוא ישר ביטל אותי כי "לך אף פעם לא קשה, אני לא קונה את זה" ומבחינתי השיחה הסתיימה, לא יכולתי להמשיך להגן על הרגשות שלי.

הלאה

היום סיפרתי לחבר על השיחה עם הסקסולוגית.

ובזמן השיחה הרגשתי איך אט אט קשה לי. 

לא רק שקשה לי לדבר רגש

קשה לי לדבר על זה שאני צריך לדבר רגש. 

בנוסף לזה הוא אמר לי משפט בסגנון "תמיד חשבתי שאתה לא מרגיש, שהכל עובר לידך", ואז הרגשתי שאני מוריד מעצמי מלא הגנות מולו והחזרתי אותן. 

ישר אמרתי שהוא צודק, אבל עדיין יש בי לעתים רחוקות רגש. 

הוא שאל אם פעם כעסתי עליו, אמרתי לו שמעולם לא, אנחנו מסתדרים טוב, יש בינינו כימיה טובה

הקטע הכי עצוב מבחינתי זה שזה היה שקר, כעסתי עליו הרבה פעמים, אבל אפילו להגיד לו שכעסתי עליו לפני שנה/שנתיים/שלוש לא היה לי אומץ.

אני ליצן, אבל עצוב כזה

אני חד וחריף

וחכם

ומצחיק

וזורם

ואנשים אוהבים להיות בסביבתי

רק שהם לא מכירים את ה-"אני" הכועס שלי

ה-"אני" החרד

ה-"אני" העצוב

כשיש רגע שמבחינתי הוא שלילי

הוא נשאר עמוק בפנים, ולא יוצא, אף פעם.

בואו נדבר רגש

עד שיהיה לי קל לדבר רגש

ערב טוב