כבר לא יודע

לא הספקתי לחגוג, אבל בחודש וקצת הגיעו לפה 1,000 איש. 

טוב, לא באמת 1,000 איש שונים אלא 1,000 כניסות. 

די כבוד בהתחשב בתקופה ובהתחשב בעובדה שלא הרבה יודעים שהמקום עוד באוויר.

היום הפסיכולוגית אמרה לי שהיא מרגישה שאני בודד. 

זה בעצם קשור לפסקה הראשונה, כי פה אני מרגיש הכי לא בודד. 

1,000 כניסות זה משמעותי עבורי, תגובות של אנשים משמעותיים אף יותר. 

להיכנס למייל ולראות תגובות - מחמם לי את הלב.

הפסיכולוגית אמרה שהיא מרגישה שיש לי המון חוויות של בדידות

שזה די מפתיע (או שלא?) לאור העובדה שיש לי טונות של חברים

מהתיכון, מהצבא, מהמילואים, ממקומות עבודה (בעיקר מוקדים למיניהם שמושכים מלאאאא חבר'ה צעירים), משני תארים ועוד. 

היום הייתי בפגישת עבודה מול לקוחה. 

הייתה פגישה ממש מעניינת. שונה מהרבה פגישות שהיו לי בעבר. הרבה כסף הולך להתגלגל אליי אם זה יצליח. 

ואיכשהו

בא לי להתפוצץ

כי לא מצאתי חבר אחד לספר לו את זה

היו לי פעם כמה חברים קרובים יותר

חלקם התחתנו, חלקם התמסדו שלא דרך הרבנות, ובתחושה שלי אני נשכחתי

לא באמת נשכחתי. אבל...

כמו שכתבתי פה מוקדם יותר - אור הזרקורים שלי כבה

כתבתי את זה בהקשר למשפחה, אבל זה רלוונטי גם לגבי חברים

והנה אני מוצא את עצמי עם סיפור פיקנטי ומעניין

ואין למי לספר

זין

(פעם לא הייתי כותב פה בכלל דברים שליליים, כדי לשמור על הבלוג כמקום החיובי בחיים שלי

התקופה הזאת הסתיימה

כיום אני כותב פה גם דברים שליליים, כדי לשמור על הבלוג כמקום האמיתי בחיים שלי

לכן אני גם לא חוזר אחורה, משגר מבלי לעשות הגהה, בדיקת שגיאות וכו'

זה המקום האמיתי

ועכשיו מחזיק אצבעות שהאתר לא יפול כשאני אלחץ על שמור)

ערב טוב