הוא שחור אני לבן
אני טוב הוא רע
הוא ילד
אבל איפה שאני ילדה
הוא הבוגר
הוא כנה
אבל הוא לא מדבר הרבה
הוא לא מספר
על הכוונות שלו
ולמה הוא כאן
מה מניע אותו
לאן הוא רוצה להגיע
מה הוא מרגיש לגבי כל דבר
וכבר הבנתי שאסור לי לתת בו אמון
לא כי הוא לא אדם טוב
אלא כי הוא גם אדם רע
וכבר נכוויתי
יותר מפעם אחת
ולא כי הוא אדם רע
כי אני לבן והוא שחור
אני מחפשת משהו אחר
אז למה אני עדיין מתגלגלת איתו לסיטואציות אינטימיות?
זאת אני שמותחת את הגבולות או שזה הוא?
זאת אני שלא ברורה?
אם אני אומרת מההתחלה, לא יוזמת, ומנסה לעצור כל התקדמות
אני עדיין האשמה?
בזיין העומד שלך, אני עדיין אשמה?
מבלבל אותך, באמת?
שאני אומרת שהחלטתי שלא
ובא לי, אבל אני לא רוצה
מבלבל אותך?
אני לא מצפה ממך לשמור על הגבולות שלי
הגבולות שלי הן שלי
אני צריכה להיות הכי ברורה שבעולם
כוסעמק
"את לא החלטית" הוא אמר
והיו כמה רגעים, שהבנתי בדיוק על מה הוא מדבר
כי לרגע משהו בי רצה
משהו בי רצה שהוא ייקח שליטה
וינצח את המאבק שלי מול עצמי
רציתי שהוא יבחר במקומי
אמרתי לו לא, והוא המשיך קצת בכל זאת
וידעתי שזאת אשמתי, כי אני אומרת כן ולא באותה השורה
אז הייתי ברורה, והזזתי אותו ממני חזק יותר
הוא לא ייקח אותי ברצינות לעולם
אם לא אקח גם אני את עצמי
אז מה גורם לי להמשך לאש?
מה גורם לי לרצות להיות שם?
מה זה הצורך למתוח גבולות
להביא אותו עד קצה גבול היכולת
לבחון את השליטה העצמית שלו
ומה בדיוק הוא מחפש אצלי
תגידי, מה את חושבת?
שתפלרטטי ותפלרטטי ותפלרטטי
ולנצח הוא יכבד את הלא?
כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?
את לא נותנת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
